פרק נ
[א] הדבר אשר דבר יהוה אל־בבל אל־ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא:
[ב] הגידו בגוים והשמיעו ושאו־נס השמיעו אל־תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה:
[ג] כי עלה עליה גוי מצפון הוא־ישית את־ארצה לשמה ולא־יהיה יושב בה מאדם ועד־בהמה נדו הלכו:
[ד] בימים ההמה ובעת ההיא נאם־יהוה יבאו בני־ישראל המה ובני־יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת־יהוה אלהיהם יבקשו:
[ה] ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל־יהוה ברית עולם לא תשכח:
[ו] צאן אבדות היה היו עמי רעיהם התעום הרים שובבים שובבום מהר אל־גבעה הלכו שכחו רבצם:
[ז] כל־מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו ליהוה נוה־צדק ומקוה אבותיהם יהוה: ס
[ח] נדו מתוך בבל ומארץ כשדים יצאו צאו והיו כעתודים לפני־צאן:
[ט] כי הנה אנכי מעיר ומעלה על־בבל קהל־גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד חציו כגבור משכיל לא ישוב ריקם:
[י] והיתה כשדים לשלל כל־שלליה ישבעו נאם־יהוה:
[יא] כי תשמחי תשמחו כי תעלזי תעלזו שסי נחלתי כי תפושי תפושו כעגלה דשה ותצהלי ותצהלו כאברים:
[יב] בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה:
[יג] מקצף יהוה לא תשב והיתה שממה כלה כל עבר על־בבל ישם וישרק על־כל־מכותיה:
[יד] ערכו על־בבל ׀ סביב כל־דרכי קשת ידו אליה אל־תחמלו אל־חץ כי ליהוה חטאה:
[טו] הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו אשויתיה אשיותיה נהרסו חומותיה כי נקמת יהוה היא הנקמו בה כאשר עשתה עשו־לה:
[טז] כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר מפני חרב היונה איש אל־עמו יפנו ואיש לארצו ינסו: ס
[יז] שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל: פ
[יח] לכן כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פקד אל־מלך בבל ואל־ארצו כאשר פקדתי אל־מלך אשור:
[יט] ושבבתי את־ישראל אל־נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו:
[כ] בימים ההם ובעת ההיא נאם־יהוה יבקש את־עון ישראל ואיננו ואת־חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר: פ
[כא] על־הארץ מרתים עלה עליה ואל־יושבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם־יהוה ועשה ככל אשר צויתיך: ס
[כב] קול מלחמה בארץ ושבר גדול:
[כג] איך נגדע וישבר פטיש כל־הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים:
[כד] יקשתי לך וגם־נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם־נתפשת כי ביהוה התגרית:
[כה] פתח יהוה את־אוצרו ויוצא את־כלי זעמו כי־מלאכה היא לאדני יהוה צבאות בארץ כשדים:
[כו] באו־לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו־ערמים והחרימוה אל־תהי־לה שארית:
[כז] חרבו כל־פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי־בא יומם עת פקדתם: ס
[כח] קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את־נקמת יהוה אלהינו נקמת היכלו:
[כט] השמיעו אל־בבל ׀ רבים כל־דרכי קשת חנו עליה סביב אל־יהי־ לה פליטה שלמו־לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו־לה כי אל־יהוה זדה אל־קדוש ישראל:
[ל] לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל־אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם־יהוה: פ
[לא] הנני אליך זדון נאם־אדני יהוה צבאות כי בא יומך עת פקדתיך:
[לב] וכשל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אש בעריו ואכלה כל־סביבתיו: ס
[לג] כה אמר יהוה צבאות עשוקים בני־ישראל ובני־יהודה יחדו וכל־שביהם החזיקו בם מאנו שלחם:
[לד] גאלם ׀ חזק יהוה צבאות שמו ריב יריב את־ריבם למען הרגיע את־הארץ והרגיז לישבי בבל:
[לה] חרב על־כשדים נאם־יהוה ואל־ישבי בבל ואל־שריה ואל־חכמיה:
[לו] חרב אל־הבדים ונאלו חרב אל־גבוריה וחתו:
[לז] חרב אל־סוסיו ואל־רכבו ואל־כל־הערב אשר בתוכה והיו לנשים חרב אל־אוצרתיה ובזזו:
[לח] חרב אל־מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו:
[לט] לכן ישבו ציים את־איים וישבו בה בנות יענה ולא־תשב עוד לנצח ולא תשכון עד־דור ודר:
[מ] כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה ואת־שכניה נאם־יהוה לא־ישב שם איש ולא־יגור בה בן־אדם:
[מא] הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי־ארץ:
[מב] קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל־סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת־בבל:
[מג] שמע מלך־בבל את־שמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו חיל כיולדה:
[מד] הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל־נוה איתן כי־ארגעה ארוצם אריצם מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יועדני ומי־זה רעה אשר יעמד לפני:
[מה] לכן שמעו עצת־יהוה אשר יעץ אל־בבל ומחשבותיו אשר חשב אל־ארץ כשדים אם־לא יסחבום צעירי הצאן אם־לא ישים עליהם נוה:
[מו] מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ וזעקה בגוים נשמע: ס