פרק נא
[א] כה אמר יהוה הנני מעיר על־בבל ואל־ישבי לב קמי רוח משחית:
[ב] ושלחתי לבבל ׀ זרים וזרוה ויבקקו את־ארצה כי־היו עליה מסביב ביום רעה:
[ג] אל־ידרך ידרך הדרך קשתו ואל־יתעל בסרינו ואל־תחמלו אל־בחריה החרימו כל־צבאה:
[ד] ונפלו חללים בארץ כשדים ומדקרים בחוצותיה:
[ה] כי לא־אלמן ישראל ויהודה מאלהיו מיהוה צבאות כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל:
[ו] נסו׀ מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל־תדמו בעונה כי עת נקמה היא ליהוה גמול הוא משלם לה:
[ז] כוס־זהב בבל ביד־יהוה משכרת כל־הארץ מיינה שתו גוים על־כן יתהללו גוים:
[ח] פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי למכאובה אולי תרפא:
[ט] רפאנו את־בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו כי־נגע אל־השמים משפטה ונשא עד־שחקים:
[י] הוציא יהוה את־צדקתינו באו ונספרה בציון את־מעשה יהוה אלהינו: ס
[יא] הברו החצים מלאו השלטים העיר יהוה את־רוח מלכי מדי כי־על־בבל מזמתו להשחיתה כי־נקמת יהוה היא נקמת היכלו:
[יב] אל־חומת בבל שאו־נס החזיקו המשמר הקימו שמרים הכינו הארבים כי גם־זמם יהוה גם־עשה את אשר־דבר אל־ישבי בבל:
[יג] שכנתי שכנת על־מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך:
[יד] נשבע יהוה צבאות בנפשו כי אם־מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד: ס
[טו] עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים:
[טז] לקול תתו המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה־ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו:
[יז] נבער כל־אדם מדעת הביש כל־צרף מפסל כי שקר נסכו ולא־רוח בם:
[יח] הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו:
[יט] לא־כאלה חלק יעקוב כי־יוצר הכל הוא ושבט נחלתו יהוה צבאות שמו: פ
[כ] מפץ־אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות:
[כא] ונפצתי בך סוס ורכבו ונפצתי בך רכב ורכבו:
[כב] ונפצתי בך איש ואשה ונפצתי בך זקן ונער ונפצתי בך בחור ובתולה:
[כג] ונפצתי בך רעה ועדרו ונפצתי בך אכר וצמדו ונפצתי בך פחות וסגנים:
[כד] ושלמתי לבבל ולכל׀ יושבי כשדים את כל־רעתם אשר־עשו בציון לעיניכם נאם יהוה: ס
[כה] הנני אליך הר המשחית נאם־יהוה המשחית את־כל־הארץ ונטיתי את־ידי עליך וגלגלתיך מן־הסלעים ונתתיך להר שרפה:
[כו] ולא־יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות כי־שממות עולם תהיה נאם־יהוה:
[כז] שאו־נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו־סוס כילק סמר:
[כח] קדשו עליה גוים את־מלכי מדי את־פחותיה ואת־כל־סגניה ואת כל־ארץ ממשלתו:
[כט] ותרעש הארץ ותחל כי קמה על־בבל מחשבות יהוה לשום את־ארץ בבל לשמה מאין יושב:
[ל] חדלו גבורי בבל להלחם ישבו במצדות נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משכנתיה נשברו בריחיה:
[לא] רץ לקראת־רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי־נלכדה עירו מקצה:
[לב] והמעברות נתפשו ואת־האגמים שרפו באש ואנשי המלחמה נבהלו: ס
[לג] כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל בת־בבל כגרן עת הדריכה עוד מעט ובאה עת־הקציר לה:
[לד] אכלנו אכלני הממנו הממני נבוכדראצר מלך בבל הציגנו הציגני כלי ריק בלענו בלעני כתנין מלא כרשו מעדני הדיחנו הדיחני:
[לה] חמסי ושארי על־בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל־ישבי כשדים תאמר ירושלם: ס
[לו] לכן כה אמר יהוה הנני־רב את־ריבך ונקמתי את־נקמתך והחרבתי את־ימה והבשתי את־מקורה:
[לז] והיתה בבל ׀ לגלים ׀ מעון־תנים שמה ושרקה מאין יושב:
[לח] יחדו ככפרים ישאגו נערו כגורי אריות:
[לט] בחמם אשית את־משתיהם והשכרתים למען יעלזו וישנו שנת־עולם ולא יקיצו נאם יהוה:
[מ] אורידם ככרים לטבוח כאילים עם־עתודים:
[מא] איך נלכדה ששך ותתפש תהלת כל־הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים:
[מב] עלה על־בבל הים בהמון גליו נכסתה:
[מג] היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה ארץ לא־ישב בהן כל־איש ולא־יעבר בהן בן־אדם:
[מד] ופקדתי על־בל בבבל והצאתי את־בלעו מפיו ולא־ינהרו אליו עוד גוים גם־חומת בבל נפלה:
[מה] צאו מתוכה עמי ומלטו איש את־נפשו מחרון אף־יהוה:
[מו] ופן־ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ ובא בשנה השמועה ואחריו בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על־משל:
[מז] לכן הנה ימים באים ופקדתי על־פסילי בבל וכל־ארצה תבוש וכל־חלליה יפלו בתוכה:
[מח] ורננו על־בבל שמים וארץ וכל אשר בהם כי מצפון יבוא־לה השודדים נאם־יהוה:
[מט] גם־בבל לנפל חללי ישראל גם־לבבל נפלו חללי כל־הארץ:
[נ] פלטים מחרב הלכו אל־תעמדו זכרו מרחוק את־יהוה וירושלם תעלה על־לבבכם:
[נא] בשנו כי־שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על־מקדשי בית יהוה: פ
[נב] לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ופקדתי על־פסיליה ובכל־ארצה יאנק חלל:
[נג] כי־תעלה בבל השמים וכי תבצר מרום עזה מאתי יבאו שדדים לה נאם־יהוה: ס
[נד] קול זעקה מבבל ושבר גדול מארץ כשדים:
[נה] כי־שדד יהוה את־בבל ואבד ממנה קול גדול והמו גליהם כמים רבים נתן שאון קולם:
[נו] כי בא עליה על־בבל שודד ונלכדו גבוריה חתתה קשתותם כי אל גמלות יהוה שלם ישלם:
[נז] והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת־עולם ולא יקיצו נאם־המלך יהוה צבאות שמו: ס
[נח] כה־אמר יהוה צבאות חמות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו ויגעו עמים בדי־ריק ולאמים בדי־אש ויעפו: ס
[נט] הדבר אשר־צוה׀ ירמיהו הנביא את־שריה בן־נריה בן־מחסיה בלכתו את־צדקיהו מלך־יהודה בבל בשנת הרבעית למלכו ושריה שר מנוחה:
[ס] ויכתב ירמיהו את כל־הרעה אשר־תבוא אל־בבל אל־ספר אחד את כל־הדברים האלה הכתבים אל־בבל:
[סא] ויאמר ירמיהו אל־שריה כבאך בבל וראית וקראת את כל־הדברים האלה:
[סב] ואמרת יהוה אתה דברת אל־המקום הזה להכריתו לבלתי היות־בו יושב למאדם ועד־בהמה כי־שממות עולם תהיה:
[סג] והיה ככלתך לקרא את־הספר הזה תקשר עליו אבן והשלכתו אל־תוך פרת:
[סד] ואמרת ככה תשקע בבל ולא־תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד־הנה דברי ירמיהו: פ