פרק ו
[א] העזו׀ בני בנימן מקרב ירושלם ובתקוע תקעו שופר ועל־בית הכרם שאו משאת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול:
[ב] הנוה והמענגה דמיתי בת־ציון:
[ג] אליה יבאו רעים ועדריהם תקעו עליה אהלים סביב רעו איש את־ידו:
[ד] קדשו עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי־פנה היום כי ינטו צללי־ערב:
[ה] קומו ונעלה בלילה ונשחיתה ארמנותיה: פ
[ו] כי כה אמר יהוה צבאות כרתו עצה ושפכו על־ירושלם סללה היא העיר הפקד כלה עשק בקרבה:
[ז] כהקיר בור ביר מימיה כן הקרה רעתה חמס ושד ישמע בה על־פני תמיד חלי ומכה:
[ח] הוסרי ירושלם פן־תקע נפשי ממך פן־אשימך שממה ארץ לוא נושבה: פ
[ט] כה אמר יהוה צבאות עולל יעוללו כגפן שארית ישראל השב ידך כבוצר על־סלסלות:
[י] על־מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר־יהוה היה להם לחרפה לא יחפצו־בו:
[יא] ואת חמת יהוה ׀ מלאתי נלאיתי הכיל שפך על־עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדו כי־גם־איש עם־אשה ילכדו זקן עם־מלא ימים:
[יב] ונסבו בתיהם לאחרים שדות ונשים יחדו כי־אטה את־ידי על־ישבי הארץ נאם־יהוה:
[יג] כי מקטנם ועד־גדולם כלו בוצע בצע ומנביא ועד־כהן כלו עשה שקר:
[יד] וירפאו את־שבר עמי על־נקלה לאמר שלום ׀ שלום ואין שלום:
[טו] הבישו כי תועבה עשו גם־בוש לא־יבושו גם־הכלים לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת־פקדתים יכשלו אמר יהוה: ס
[טז] כה אמר יהוה עמדו על־דרכים וראו ושאלו׀ לנתבות עולם אי־זה דרך הטוב ולכו־בה ומצאו מרגוע לנפשכם ויאמרו לא נלך:
[יז] והקמתי עליכם צפים הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נקשיב:
[יח] לכן שמעו הגוים ודעי עדה את־אשר־בם:
[יט] שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל־העם הזה פרי מחשבותם כי על־דברי לא הקשיבו ותורתי וימאסו־בה:
[כ] למה־זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא־ערבו לי:
[כא] לכן כה אמר יהוה הנני נתן אל־העם הזה מכשלים וכשלו בם אבות ובנים יחדו שכן ורעו יאבדו ואבדו: פ
[כב] כה אמר יהוה הנה עם בא מארץ צפון וגוי גדול יעור מירכתי־ארץ:
[כג] קשת וכידון יחזיקו אכזרי הוא ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל־סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת־ציון:
[כד] שמענו את־שמעו רפו ידינו צרה החזקתנו חיל כיולדה:
[כה] אל־תצאי תצאו השדה ובדרך אל־תלכי תלכו כי חרב לאיב מגור מסביב:
[כו] בת־עמי חגרי־שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאם יבא השדד עלינו:
[כז] בחון נתתיך בעמי מבצר ותדע ובחנת את־דרכם:
[כח] כלם סרי סוררים הלכי רכיל נחשת וברזל כלם משחיתים המה:
[כט] נחר מפח מאשתם מאש תם עפרת לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו:
[ל] כסף נמאס קראו להם כי־מאס יהוה בהם: פ