פרק ח
[א] בעת ההיא נאם־יהוה ויציאו יוציאו את־עצמות מלכי־יהודה ואת־עצמות־שריו ואת־עצמות הכהנים ואת׀ עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי־ירושלם מקבריהם:
[ב] ושטחום לשמש ולירח ולכל׀ צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם לא יאספו ולא יקברו לדמן על־פני האדמה יהיו:
[ג] ונבחר מות מחיים לכל השארית הנשארים מן־המשפחה הרעה הזאת בכל־המקמות הנשארים אשר הדחתים שם נאם יהוה צבאות: ס
[ד] ואמרת אליהם כה אמר יהוה היפלו ולא יקומו אם־ישוב ולא ישוב:
[ה] מדוע שובבה העם הזה ירושלם משבה נצחת החזיקו בתרמת מאנו לשוב:
[ו] הקשבתי ואשמע לוא־כן ידברו אין איש נחם על־רעתו לאמר מה עשיתי כלה שב במרצותם במרוצתם כסוס שוטף במלחמה:
[ז] גם־חסידה בשמים ידעה מועדיה ותר וסוס וסיס ועגור שמרו את־עת באנה ועמי לא ידעו את משפט יהוה:
[ח] איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת יהוה אתנו אכן הנה לשקר עשה עט שקר ספרים:
[ט] הבשו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר־יהוה מאסו וחכמת מה להם:
[י] לכן אתן את־נשיהם לאחרים שדותיהם ליורשים כי מקטן ועד־גדול כלה כלו בצע בצע מנביא ועד־כהן כלה עשה שקר:
[יא] וירפו את־שבר בת־עמי על־נקלה לאמר שלום ׀ שלום ואין שלום:
[יב] הבשו כי תועבה עשו גם־בוש לא־יבשו והכלם לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת פקדתם יכשלו אמר יהוה: פ
[יג] אסף אסיפם נאם־יהוה אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה והעלה נבל ואתן להם יעברום:
[יד] על־מה אנחנו ישבים האספו ונבוא אל־ערי המבצר ונדמה־שם כי יהוה אלהינו הדמנו וישקנו מי־ראש כי חטאנו ליהוה:
[טו] קוה לשלום ואין טוב לעת מרפה והנה בעתה:
[טז] מדן נשמע נחרת סוסיו מקול מצהלות אביריו רעשה כל־הארץ ויבואו ויאכלו ארץ ומלואה עיר וישבי בה: פ
[יז] כי הנני משלח בכם נחשים צפענים אשר אין־להם לחש ונשכו אתכם נאם־יהוה: ס
[יח] מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי:
[יט] הנה־קול שועת בת־עמי מארץ מרחקים היהוה אין בציון אם־מלכה אין בה מדוע הכעסוני בפסליהם בהבלי נכר:
[כ] עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לוא נושענו:
[כא] על־שבר בת־עמי השברתי קדרתי שמה החזקתני:
[כב] הצרי אין בגלעד אם־רפא אין שם כי מדוע לא עלתה ארכת בת־עמי: ס
[כג] מי־יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת־עמי: ס