פרק טו
[א] ויהי דבר־יהוה אלי לאמר:
[ב] בן־אדם מה־יהיה עץ־הגפן מכל־עץ הזמורה אשר היה בעצי היער:
[ג] היקח ממנו עץ לעשות למלאכה אם־יקחו ממנו יתד לתלות עליו כל־כלי:
[ד] הנה לאש נתן לאכלה את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר היצלח למלאכה:
[ה] הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה אף כי־אש אכלתהו ויחר ונעשה עוד למלאכה: ס
[ו] לכן כה אמר אדני יהוה כאשר עץ־הגפן בעץ היער אשר־נתתיו לאש לאכלה כן נתתי את־ישבי ירושלם:
[ז] ונתתי את־פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם וידעתם כי־אני יהוה בשומי את־פני בהם:
[ח] ונתתי את־הארץ שממה יען מעלו מעל נאם אדני יהוה: פ