פרק יז
[א] ויהי דבר־יהוה אלי לאמר:
[ב] בן־אדם חוד חידה ומשל משל אל־בית ישראל:
[ג] ואמרת כה־אמר׀ אדני יהוה הנשר הגדול גדול הכנפים ארך האבר מלא הנוצה אשר־לו הרקמה בא אל־הלבנון ויקח את־צמרת הארז:
[ד] את ראש יניקותיו קטף ויביאהו אל־ארץ כנען בעיר רכלים שמו:
[ה] ויקח מזרע הארץ ויתנהו בשדה־זרע קח על־מים רבים צפצפה שמו:
[ו] ויצמח ויהי לגפן סרחת שפלת קומה לפנות דליותיו אליו ושרשיו תחתיו יהיו ותהי לגפן ותעש בדים ותשלח פראות:
[ז] ויהי נשר־אחד גדול גדול כנפים ורב־נוצה והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה עליו ודליותיו שלחה־לו להשקות אותה מערגות מטעה:
[ח] אל־שדה טוב אל־מים רבים היא שתולה לעשות ענף ולשאת פרי להיות לגפן אדרת:
[ט] אמר כה אמר אדני יהוה תצלח הלוא את־שרשיה ינתק ואת־פריה׀ יקוסס ויבש כל־טרפי צמחה תיבש ולא־בזרע גדולה ובעם־רב למשאות אותה משרשיה:
[י] והנה שתולה התצלח הלא כגעת בה רוח הקדים תיבש יבש על־ערגת צמחה תיבש: פ
[יא] ויהי דבר־יהוה אלי לאמר:
[יב] אמר־נא לבית המרי הלא ידעתם מה־אלה אמר הנה־בא מלך־בבל ירושלם ויקח את־מלכה ואת־שריה ויבא אותם אליו בבלה:
[יג] ויקח מזרע המלוכה ויכרת אתו ברית ויבא אתו באלה ואת־אילי הארץ לקח:
[יד] להיות ממלכה שפלה לבלתי התנשא לשמר את־בריתו לעמדה:
[טו] וימרד־בו לשלח מלאכיו מצרים לתת־לו סוסים ועם־רב היצלח הימלט העשה אלה והפר ברית ונמלט:
[טז] חי־אני נאם אדני יהוה אם־לא במקום המלך הממליך אתו אשר בזה את־אלתו ואשר הפר את־בריתו אתו בתוך־בבל ימות:
[יז] ולא בחיל גדול ובקהל רב יעשה אותו פרעה במלחמה בשפך סללה ובבנות דיק להכרית נפשות רבות:
[יח] ובזה אלה להפר ברית והנה נתן ידו וכל־אלה עשה לא ימלט: ס
[יט] לכן כה־אמר אדני יהוה חי־אני אם־לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר ונתתיו בראשו:
[כ] ופרשתי עליו רשתי ונתפש במצודתי והביאותיהו בבלה ונשפטתי אתו שם מעלו אשר מעל־בי:
[כא] ואת כל־מברחו בכל־אגפיו בחרב יפלו והנשארים לכל־רוח יפרשו וידעתם כי אני יהוה דברתי: פ
[כב] כה אמר אדני יהוה ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה ונתתי מראש ינקותיו רך אקטף ושתלתי אני על הר־גבה ותלול:
[כג] בהר מרום ישראל אשתלנו ונשא ענף ועשה פרי והיה לארז אדיר ושכנו תחתיו כל צפור כל־כנף בצל דליותיו תשכנה:
[כד] וידעו כל־עצי השדה כי אני יהוה השפלתי׀ עץ גבה הגבהתי עץ שפל הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש אני יהוה דברתי ועשיתי: פ