פרק כא
[א] ויהי דבר־יהוה אלי לאמר:
[ב] בן־אדם שים פניך דרך תימנה והטף אל־דרום והנבא אל־יער השדה נגב:
[ג] ואמרת ליער הנגב שמע דבר־יהוה כה־אמר אדני יהוה הנני מצית־בך ׀ אש ואכלה בך כל־עץ־לח וכל־עץ יבש לא־תכבה להבת שלהבת ונצרבו־בה כל־פנים מנגב צפונה:
[ד] וראו כל־בשר כי אני יהוה בערתיה לא תכבה:
[ה] ואמר אהה אדני יהוה המה אמרים לי הלא ממשל משלים הוא: פ
[ו] ויהי דבר־יהוה אלי לאמר:
[ז] בן־אדם שים פניך אל־ירושלם והטף אל־מקדשים והנבא אל־אדמת ישראל:
[ח] ואמרת לאדמת ישראל כה אמר יהוה הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע:
[ט] יען אשר־הכרתי ממך צדיק ורשע לכן תצא חרבי מתערה אל־כל־בשר מנגב צפון:
[י] וידעו כל־בשר כי אני יהוה הוצאתי חרבי מתערה לא תשוב עוד: ס
[יא] ואתה בן־אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם:
[יב] והיה כי־יאמרו אליך על־מה אתה נאנח ואמרת אל־שמועה כי־באה ונמס כל־לב ורפו כל־ידים וכהתה כל־רוח וכל־ברכים תלכנה מים הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה: פ
[יג] ויהי דבר־יהוה אלי לאמר:
[יד] בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני אמר חרב חרב הוחדה וגם־מרוטה:
[טו] למען טבח טבח הוחדה למען־היה־לה ברק מרטה או נשיש שבט בני מאסת כל־עץ:
[טז] ויתן אתה למרטה לתפש בכף היא־הוחדה חרב והיא מרטה לתת אותה ביד־הורג:
[יז] זעק והילל בן־אדם כי־היא היתה בעמי היא בכל־נשיאי ישראל מגורי אל־חרב היו את־עמי לכן ספק אל־ירך:
[יח] כי בחן ומה אם־גם־שבט מאסת לא יהיה נאם אדני יהוה: פ
[יט] ואתה בן־אדם הנבא והך כף אל־כף ותכפל חרב שלישתה חרב חללים היא חרב חלל הגדול החדרת להם:
[כ] למען׀ למוג לב והרבה המכשלים על כל־שעריהם נתתי אבחת־חרב אח עשויה לברק מעטה לטבח:
[כא] התאחדי הימני השימי השמילי אנה פניך מעדות:
[כב] וגם־אני אכה כפי אל־כפי והניחתי חמתי אני יהוה דברתי: פ
[כג] ויהי דבר־יהוה אלי לאמר:
[כד] ואתה בן־אדם שים־לך׀ שנים דרכים לבוא חרב מלך־בבל מארץ אחד יצאו שניהם ויד ברא בראש דרך־עיר ברא:
[כה] דרך תשים לבוא חרב את רבת בני־עמון ואת־יהודה בירושלם בצורה:
[כו] כי־עמד מלך־בבל אל־אם הדרך בראש שני הדרכים לקסם־קסם קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד:
[כז] בימינו היה׀ הקסם ירושלם לשום כרים לפתח פה ברצח להרים קול בתרועה לשום כרים על־שערים לשפך סללה לבנות דיק:
[כח] והיה להם כקסום־שוא בעיניהם שבעי שבעות להם והוא־מזכיר עון להתפש: ס
[כט] לכן כה־אמר אדני יהוה יען הזכרכם עונכם בהגלות פשעיכם להראות חטאותיכם בכל עלילותיכם יען הזכרכם בכף תתפשו: פ
[ל] ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר־בא יומו בעת עון קץ: ס
[לא] כה אמר אדני יהוה הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא־זאת השפלה הגבה והגבה השפיל:
[לב] עוה עוה עוה אשימנה גם־זאת לא היה עד־בא אשר־לו המשפט ונתתיו: פ
[לג] ואתה בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה אל־בני עמון ואל־חרפתם ואמרת חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה להכיל למען ברק:
[לד] בחזות לך שוא בקסם־לך כזב לתת אותך אל־צוארי חללי רשעים אשר־בא יומם בעת עון קץ:
[לה] השב אל־תערה במקום אשר־נבראת בארץ מכרותיך אשפט אתך:
[לו] ושפכתי עליך זעמי באש עברתי אפיח עליך ונתתיך ביד אנשים בערים חרשי משחית:
[לז] לאש תהיה לאכלה דמך יהיה בתוך הארץ לא תזכרי כי אני יהוה דברתי: פ