פרק כג
[א] ויהי דבר־יהוה אלי לאמר:
[ב] בן־אדם שתים נשים בנות אם־אחת היו:
[ג] ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן:
[ד] ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן שמרון אהלה וירושלם אהליבה:
[ה] ותזן אהלה תחתי ותעגב על־מאהביה אל־אשור קרובים:
[ו] לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשים רכבי סוסים:
[ז] ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני־אשור כלם ובכל אשר־עגבה בכל־גלוליהם נטמאה:
[ח] ואת־תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה:
[ט] לכן נתתיה ביד־מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם:
[י] המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי־שם לנשים ושפוטים עשו בה: ס
[יא] ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה ואת־תזנותיה מזנוני אחותה:
[יב] אל־בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשי מכלול פרשים רכבי סוסים בחורי חמד כלם:
[יג] וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן:
[יד] ותוסף אל־תזנותיה ותרא אנשי מחקה על־הקיר צלמי כשדיים כשדים חקקים בששר:
[טו] חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלשים כלם דמות בני־בבל כשדים ארץ מולדתם:
[טז] ותעגב ותעגבה עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה:
[יז] ויבאו אליה בני־בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשה מהם:
[יח] ותגל תזנותיה ותגל את־ערותה ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי מעל אחותה:
[יט] ותרבה את־תזנותיה לזכר את־ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים:
[כ] ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר־חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם:
[כא] ותפקדי את זמת נעוריך בעשות ממצרים דדיך למען שדי נעוריך: ס
[כב] לכן אהליבה כה־אמר אדני יהוה הנני מעיר את־מאהביך עליך את אשר־נקעה נפשך מהם והבאתים עליך מסביב:
[כג] בני בבל וכל־כשדים פקוד ושוע וקוע כל־בני אשור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם:
[כד] ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב ונתתי לפניהם משפט ושפטוך במשפטיהם:
[כה] ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש:
[כו] והפשיטוך את־בגדיך ולקחו כלי תפארתך:
[כז] והשבתי זמתך ממך ואת־זנותך מארץ מצרים ולא־תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי־עוד: פ
[כח] כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשר שנאת ביד אשר־נקעה נפשך מהם:
[כט] ועשו אותך בשנאה ולקחו כל־יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך:
[ל] עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשר־נטמאת בגלוליהם:
[לא] בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך: ס
[לב] כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל:
[לג] שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה כוס אחותך שמרון:
[לד] ושתית אותה ומצית ואת־חרשיה תגרמי ושדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה: ס
[לה] לכן כה אמר אדני יהוה יען שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם־את שאי זמתך ואת־תזנותיך: ס
[לו] ויאמר יהוה אלי בן־אדם התשפוט את־אהלה ואת־אהליבה והגד להן את תועבותיהן:
[לז] כי נאפו ודם בידיהן ואת־גלוליהן נאפו וגם את־בניהן אשר ילדו־לי העבירו להם לאכלה:
[לח] עוד זאת עשו לי טמאו את־מקדשי ביום ההוא ואת־שבתותי חללו:
[לט] ובשחטם את־בניהם לגלוליהם ויבאו אל־מקדשי ביום ההוא לחללו והנה־כה עשו בתוך ביתי:
[מ] ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק אשר מלאך שלוח אליהם והנה־באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי:
[מא] וישבת על־מטה כבודה ושלחן ערוך לפניה וקטרתי ושמני שמת עליה:
[מב] וקול המון שלו בה ואל־אנשים מרב אדם מובאים סובאים סבאים ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשיהן:
[מג] ואמר לבלה נאופים עת עתה יזנה יזנו תזנותה והיא:
[מד] ויבוא אליה כבוא אל־אשה זונה כן באו אל־אהלה ואל־אהליבה אשת הזמה:
[מה] ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם משפט נאפות ומשפט שפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן: ס
[מו] כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז:
[מז] ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו:
[מח] והשבתי זמה מן־הארץ ונוסרו כל־הנשים ולא תעשינה כזמתכנה:
[מט] ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני אדני יהוה: פ