פרק כו
[א] ויהי בעשתי־עשרה שנה באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר:
[ב] בן־אדם יען אשר־אמרה צר על־ירושלם האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה:
[ג] לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך צר והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו:
[ד] ושחתו חמות צר והרסו מגדליה וסחיתי עפרה ממנה ונתתי אותה לצחיח סלע:
[ה] משטח חרמים תהיה בתוך הים כי אני דברתי נאם אדני יהוה והיתה לבז לגוים:
[ו] ובנותיה אשר בשדה בחרב תהרגנה וידעו כי־אני יהוה: פ
[ז] כי כה אמר אדני יהוה הנני מביא אל־צר נבוכדראצר מלך־בבל מצפון מלך מלכים בסוס וברכב ובפרשים וקהל ועם־רב:
[ח] בנותיך בשדה בחרב יהרג ונתן עליך דיק ושפך עליך סללה והקים עליך צנה:
[ט] ומחי קבלו יתן בחמותיך ומגדלתיך יתץ בחרבותיו:
[י] משפעת סוסיו יכסך אבקם מקול פרש וגלגל ורכב תרעשנה חומותיך בבאו בשעריך כמבואי עיר מבקעה:
[יא] בפרסות סוסיו ירמס את־כל־חוצותיך עמך בחרב יהרג ומצבות עזך לארץ תרד:
[יב] ושללו חילך ובזזו רכלתך והרסו חומותיך ובתי חמדתך יתצו ואבניך ועציך ועפרך בתוך מים ישימו:
[יג] והשבתי המון שיריך וקול כנוריך לא ישמע עוד:
[יד] ונתתיך לצחיח סלע משטח חרמים תהיה לא תבנה עוד כי אני יהוה דברתי נאם אדני יהוה: ס
[טו] כה אמר אדני יהוה לצור הלא׀ מקול מפלתך באנק חלל בהרג הרג בתוכך ירעשו האיים:
[טז] וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים והסירו את־מעיליהם ואת־בגדי רקמתם יפשטו חרדות ׀ ילבשו על־הארץ ישבו וחרדו לרגעים ושממו עליך:
[יז] ונשאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים העיר ההללה אשר היתה חזקה בים היא וישביה אשר־נתנו חתיתם לכל־יושביה:
[יח] עתה יחרדו האין יום מפלתך ונבהלו האיים אשר־בים מצאתך: ס
[יט] כי כה אמר אדני יהוה בתתי אתך עיר נחרבת כערים אשר לא־נושבו בהעלות עליך את־תהום וכסוך המים הרבים:
[כ] והורדתיך את־יורדי בור אל־עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות כחרבות מעולם את־יורדי בור למען לא תשבי ונתתי צבי בארץ חיים:
[כא] בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא־תמצאי עוד לעולם נאם אדני יהוה: פ