פרק כז
[א] ויהי דבר־יהוה אלי לאמר:
[ב] ואתה בן־אדם שא על־צר קינה:
[ג] ואמרת לצור הישבתי הישבת על־מבואת ים רכלת העמים אל־איים רבים כה אמר אדני יהוה צור את אמרת אני כלילת יפי:
[ד] בלב ימים גבוליך בניך כללו יפיך:
[ה] ברושים משניר בנו לך את כל־לחתים ארז מלבנון לקחו לעשות תרן עליך:
[ו] אלונים מבשן עשו משוטיך קרשך עשו־שן בת־אשרים מאיי כתים כתיים:
[ז] שש־ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך:
[ח] ישבי צידון וארוד היו שטים לך חכמיך צור היו בך המה חבליך:
[ט] זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך כל־אניות הים ומלחיהם היו בך לערב מערבך:
[י] פרס ולוד ופוט היו בחילך אנשי מלחמתך מגן וכובע תלו־בך המה נתנו הדרך:
[יא] בני ארוד וחילך על־חומותיך סביב וגמדים במגדלותיך היו שלטיהם תלו על־חומותיך סביב המה כללו יפיך:
[יב] תרשיש סחרתך מרב כל־הון בכסף ברזל בדיל ועופרת נתנו עזבוניך:
[יג] יון תבל ומשך המה רכליך בנפש אדם וכלי נחשת נתנו מערבך:
[יד] מבית תוגרמה סוסים ופרשים ופרדים נתנו עזבוניך:
[טו] בני דדן רכליך איים רבים סחרת ידך קרנות שן והובנים והבנים השיבו אשכרך:
[טז] ארם סחרתך מרב מעשיך בנפך ארגמן ורקמה ובוץ וראמת וכדכד נתנו בעזבוניך:
[יז] יהודה וארץ ישראל המה רכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי נתנו מערבך:
[יח] דמשק סחרתך ברב מעשיך מרב כל־הון ביין חלבון וצמר צחר:
[יט] ודן ויון מאוזל בעזבוניך נתנו ברזל עשות קדה וקנה במערבך היה:
[כ] דדן רכלתך בבגדי־חפש לרכבה:
[כא] ערב וכל־נשיאי קדר המה סחרי ידך בכרים ואילם ועתודים בם סחריך:
[כב] רכלי שבא ורעמה המה רכליך בראש כל־בשם ובכל־אבן יקרה וזהב נתנו עזבוניך:
[כג] חרן וכנה ועדן רכלי שבא אשור כלמד רכלתך:
[כד] המה רכליך במכללים בגלומי תכלת ורקמה ובגנזי ברמים בחבלים חבשים וארזים במרכלתך:
[כה] אניות תרשיש שרותיך מערבך ותמלאי ותכבדי מאד בלב ימים:
[כו] במים רבים הבאוך השטים אתך רוח הקדים שברך בלב ימים:
[כז] הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחבליך מחזיקי בדקך וערבי מערבך וכל־אנשי מלחמתך אשר־בך ובכל־קהלך אשר בתוכך יפלו בלב ימים ביום מפלתך:
[כח] לקול זעקת חבליך ירעשו מגרשות:
[כט] וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט מלחים כל חבלי הים אל־הארץ יעמדו:
[ל] והשמיעו עליך בקולם ויזעקו מרה ויעלו עפר על־ראשיהם באפר יתפלשו:
[לא] והקריחו אליך קרחה וחגרו שקים ובכו אליך במר־נפש מספד מר:
[לב] ונשאו אליך בניהם קינה וקוננו עליך מי כצור כדמה בתוך הים:
[לג] בצאת עזבוניך מימים השבעת עמים רבים ברב הוניך ומערביך העשרת מלכי־ארץ:
[לד] עת נשברת מימים במעמקי־מים מערבך וכל־קהלך בתוכך נפלו:
[לה] כל ישבי האיים שממו עליך ומלכיהם שערו שער רעמו פנים:
[לו] סחרים בעמים שרקו עליך בלהות היית ואינך עד־עולם: פ