פרק כח
[א] ויהי דבר־יהוה אלי לאמר:
[ב] בן־אדם אמר לנגיד צר כה־אמר׀ אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא־אל ותתן לבך כלב אלהים:
[ג] הנה חכם אתה מדנאל מדניאל כל־סתום לא עממוך:
[ד] בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך:
[ה] ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך: ס
[ו] לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את־לבבך כלב אלהים:
[ז] לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על־יפי חכמתך וחללו יפעתך:
[ח] לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים:
[ט] האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא־אל ביד מחלליך:
[י] מותי ערלים תמות ביד־זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה: פ
[יא] ויהי דבר־יהוה אלי לאמר:
[יב] בן־אדם שא קינה על־מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי:
[יג] בעדן גן־אלהים היית כל־אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו:
[יד] את־כרוב ממשח הסוכך ונתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני־אש התהלכת:
[טו] תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד־נמצא עולתה בך:
[טז] ברב רכלתך מלו תוכך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני־אש:
[יז] גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על־יפעתך על־ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך:
[יח] מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא־אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על־הארץ לעיני כל־ראיך:
[יט] כל־יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד־עולם: פ
[כ] ויהי דבר־יהוה אלי לאמר:
[כא] בן־אדם שים פניך אל־צידון והנבא עליה:
[כב] ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי־אני יהוה בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה:
[כג] ושלחתי־בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי־אני יהוה:
[כד] ולא־יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה: פ
[כה] כה־אמר אדני יהוה בקבצי׀ את־בית ישראל מן־העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על־אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב:
[כו] וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני יהוה אלהיהם: פ