פרק ל
[א] ויהי דבר־יהוה אלי לאמר:
[ב] בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה הילילו הה ליום:
[ג] כי־קרוב יום וקרוב יום ליהוה יום ענן עת גוים יהיה:
[ד] ובאה חרב במצרים והיתה חלחלה בכוש בנפל חלל במצרים ולקחו המונה ונהרסו יסדותיה:
[ה] כוש ופוט ולוד וכל־הערב וכוב ובני ארץ הברית אתם בחרב יפלו: פ
[ו] כה אמר יהוה ונפלו סמכי מצרים וירד גאון עזה ממגדל סונה בחרב יפלו־בה נאם אדני יהוה:
[ז] ונשמו בתוך ארצות נשמות ועריו בתוך־ערים נחרבות תהיינה:
[ח] וידעו כי־אני יהוה בתתי־אש במצרים ונשברו כל־עזריה:
[ט] ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים להחריד את־כוש בטח והיתה חלחלה בהם ביום מצרים כי הנה באה: ס
[י] כה אמר אדני יהוה והשבתי את־המון מצרים ביד נבוכדראצר מלך־בבל:
[יא] הוא ועמו אתו עריצי גוים מובאים לשחת הארץ והריקו חרבותם על־מצרים ומלאו את־הארץ חלל:
[יב] ונתתי יארים חרבה ומכרתי את־הארץ ביד־רעים והשמתי ארץ ומלאה ביד־זרים אני יהוה דברתי: ס
[יג] כה־אמר אדני יהוה והאבדתי גלולים והשבתי אלילים מנף ונשיא מארץ־מצרים לא יהיה־עוד ונתתי יראה בארץ מצרים:
[יד] והשמתי את־פתרוס ונתתי אש בצען ועשיתי שפטים בנא:
[טו] ושפכתי חמתי על־סין מעוז מצרים והכרתי את־המון נא:
[טז] ונתתי אש במצרים חול תחיל תחול סין ונא תהיה להבקע ונף צרי יומם:
[יז] בחורי און ופי־בסת בחרב יפלו והנה בשבי תלכנה:
[יח] ובתחפנחס חשך היום בשברי־שם את־מטות מצרים ונשבת־בה גאון עזה היא ענן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה:
[יט] ועשיתי שפטים במצרים וידעו כי־אני יהוה: פ
[כ] ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר:
[כא] בן־אדם את־זרוע פרעה מלך־מצרים שברתי והנה לא־חבשה לתת רפאות לשום חתול לחבשה לחזקה לתפש בחרב: ס
[כב] לכן כה־אמר׀ אדני יהוה הנני אל־פרעה מלך־מצרים ושברתי את־זרעתיו את־החזקה ואת־הנשברת והפלתי את־החרב מידו:
[כג] והפצותי את־מצרים בגוים וזריתם בארצות:
[כד] וחזקתי את־זרעות מלך בבל ונתתי את־חרבי בידו ושברתי את־זרעות פרעה ונאק נאקות חלל לפניו:
[כה] והחזקתי את־זרעות מלך בבל וזרעות פרעה תפלנה וידעו כי־אני יהוה בתתי חרבי ביד מלך־בבל ונטה אותה אל־ארץ מצרים:
[כו] והפצותי את־מצרים בגוים וזריתי אותם בארצות וידעו כי־אני יהוה: פ