פרק לא
[א] ויהי באחת עשרה שנה בשלישי באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר:
[ב] בן־אדם אמר אל־פרעה מלך־מצרים ואל־המונו אל־מי דמית בגדלך:
[ג] הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף וחרש מצל וגבה קומה ובין עבתים היתה צמרתו:
[ד] מים גדלוהו תהום רממתהו את־נהרתיה הלך סביבות מטעה ואת־תעלתיה שלחה אל כל־עצי השדה:
[ה] על־כן גבהא קמתו מכל עצי השדה ותרבינה סרעפתיו ותארכנה פארתו פארתיו ממים רבים בשלחו:
[ו] בסעפתיו קננו כל־עוף השמים ותחת פארתיו ילדו כל חית השדה ובצלו ישבו כל גוים רבים:
[ז] וייף בגדלו בארך דליותיו כי־היה שרשו אל־מים רבים:
[ח] ארזים לא־עממהו בגן־אלהים ברושים לא דמו אל־סעפתיו וערמנים לא־היו כפראתיו כל־עץ בגן־אלהים לא־דמה אליו ביפיו:
[ט] יפה עשיתיו ברב דליותיו ויקנאהו כל־עצי־עדן אשר בגן האלהים: פ
[י] לכן כה אמר אדני יהוה יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו אל־בין עבותים ורם לבבו בגבהו:
[יא] ואתנהו ביד איל גוים עשו יעשה לו כרשעו גרשתהו:
[יב] ויכרתהו זרים עריצי גוים ויטשהו אל־ההרים ובכל־גאיות נפלו דליותיו ותשברנה פראתיו בכל אפיקי הארץ וירדו מצלו כל־עמי הארץ ויטשהו:
[יג] על־מפלתו ישכנו כל־עוף השמים ואל־פראתיו היו כל חית השדה:
[יד] למען אשר לא־יגבהו בקומתם כל־עצי־מים ולא־יתנו את־צמרתם אל־בין עבתים ולא־יעמדו אליהם בגבהם כל־שתי מים כי־כלם נתנו למות אל־ארץ תחתית בתוך בני אדם אל־יורדי בור: פ
[טו] כה־אמר אדני יהוה ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את־תהום ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים ואקדר עליו לבנון וכל־עצי השדה עליו עלפה:
[טז] מקול מפלתו הרעשתי גוים בהורדי אתו שאולה את־יורדי בור וינחמו בארץ תחתית כל־עצי־עדן מבחר וטוב־לבנון כל־שתי מים:
[יז] גם־הם אתו ירדו שאולה אל־חללי־חרב וזרעו ישבו בצלו בתוך גוים:
[יח] אל־מי דמית ככה בכבוד ובגדל בעצי־עדן והורדת את־עצי־עדן אל־ארץ תחתית בתוך ערלים תשכב את־חללי־חרב הוא פרעה וכל־המונה נאם אדני יהוה: פ