פרק לג
[א] ויהי דבר־יהוה אלי לאמר:
[ב] בן־אדם דבר אל־בני־עמך ואמרת אליהם ארץ כי־אביא עליה חרב ולקחו עם־הארץ איש אחד מקציהם ונתנו אתו להם לצפה:
[ג] וראה את־החרב באה על־הארץ ותקע בשופר והזהיר את־העם:
[ד] ושמע השמע את־קול השופר ולא נזהר ותבוא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה:
[ה] את קול השופר שמע ולא נזהר דמו בו יהיה והוא נזהר נפשו מלט:
[ו] והצפה כי־יראה את־החרב באה ולא־תקע בשופר והעם לא־נזהר ותבוא חרב ותקח מהם נפש הוא בעונו נלקח ודמו מיד־הצפה אדרש: פ
[ז] ואתה בן־אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אתם ממני:
[ח] באמרי לרשע רשע מות תמות ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש:
[ט] ואתה כי־הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא־שב מדרכו הוא בעונו ימות ואתה נפשך הצלת: פ
[י] ואתה בן־אדם אמר אל־בית ישראל כן אמרתם לאמר כי־פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה:
[יא] אמר אליהם חי־אני׀ נאם׀ אדני יהוה אם־אחפץ במות הרשע כי אם־בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל: פ
[יב] ואתה בן־אדם אמר אל־בני־עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא־יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו:
[יג] באמרי לצדיק חיה יחיה והוא־בטח על־צדקתו ועשה עול כל־צדקתו צדקתיו לא תזכרנה ובעולו אשר־עשה בו ימות:
[יד] ובאמרי לרשע מות תמות ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה:
[טו] חבל ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול חיו יחיה לא ימות:
[טז] כל־חטאתו חטאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה:
[יז] ואמרו בני עמך לא יתכן דרך אדני והמה דרכם לא־יתכן:
[יח] בשוב־צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בהם:
[יט] ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה:
[כ] ואמרתם לא יתכן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל: פ
[כא] ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותנו בא־אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר:
[כב] ויד־יהוה היתה אלי בערב לפני בוא הפליט ויפתח את־פי עד־בוא אלי בבקר ויפתח פי ולא נאלמתי עוד: פ
[כג] ויהי דבר־יהוה אלי לאמר:
[כד] בן־אדם ישבי החרבות האלה על־אדמת ישראל אמרים לאמר אחד היה אברהם ויירש את־הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה: ס
[כה] לכן אמר אלהם כה־אמר׀ אדני יהוה על־הדם ׀ תאכלו ועינכם תשאו אל־גלוליכם ודם תשפכו והארץ תירשו:
[כו] עמדתם על־חרבכם עשיתן תועבה ואיש את־אשת רעהו טמאתם והארץ תירשו: ס
[כז] כה־תאמר אלהם כה־אמר אדני יהוה חי־אני אם־לא אשר בחרבות בחרב יפלו ואשר על־פני השדה לחיה נתתיו לאכלו ואשר במצדות ובמערות בדבר ימותו:
[כח] ונתתי את־הארץ שממה ומשמה ונשבת גאון עזה ושממו הרי ישראל מאין עובר:
[כט] וידעו כי־אני יהוה בתתי את־הארץ שממה ומשמה על כל־תועבתם אשר עשו: פ
[ל] ואתה בן־אדם בני עמך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים ודבר־חד את־אחד איש את־אחיו לאמר באו־נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת יהוה:
[לא] ויבואו אליך כמבוא־עם וישבו לפניך עמי ושמעו את־דבריך ואותם לא יעשו כי־עגבים בפיהם המה עשים אחרי בצעם לבם הלך:
[לב] והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן ושמעו את־דבריך ועשים אינם אותם:
[לג] ובבאה הנה באה וידעו כי נביא היה בתוכם: פ