פרק לו
[א] ואתה בן־אדם הנבא אל־הרי ישראל ואמרת הרי ישראל שמעו דבר־יהוה:
[ב] כה אמר אדני יהוה יען אמר האויב עליכם האח ובמות עולם למורשה היתה לנו:
[ג] לכן הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה יען ביען שמות ושאף אתכם מסביב להיותכם מורשה לשארית הגוים ותעלו על־שפת לשון ודבת־עם:
[ד] לכן הרי ישראל שמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות ולחרבות השממות ולערים הנעזבות אשר היו לבז וללעג לשארית הגוים אשר מסביב:
[ה] לכן כה־אמר אדני יהוה אם־לא באש קנאתי דברתי על־שארית הגוים ועל־אדום כלא אשר נתנו־את־ארצי ׀ להם למורשה בשמחת כל־לבב בשאט נפש למען מגרשה לבז:
[ו] לכן הנבא על־אדמת ישראל ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות כה־אמר׀ אדני יהוה הנני בקנאתי ובחמתי דברתי יען כלמת גוים נשאתם:
[ז] לכן כה אמר אדני יהוה אני נשאתי את־ידי אם־לא הגוים אשר לכם מסביב המה כלמתם ישאו:
[ח] ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא:
[ט] כי הנני אליכם ופניתי אליכם ונעבדתם ונזרעתם:
[י] והרביתי עליכם אדם כל־בית ישראל כלה כלו ונשבו הערים והחרבות תבנינה:
[יא] והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו והושבתי אתכם כקדמותיכם והיטבתי מראשתיכם וידעתם כי־אני יהוה:
[יב] והולכתי עליכם אדם את־עמי ישראל וירשוך והיית להם לנחלה ולא־תוסף עוד לשכלם: ס
[יג] כה אמר אדני יהוה יען אמרים לכם אכלת אדם אתי את ומשכלת גויך גוייך היית:
[יד] לכן אדם לא־תאכלי עוד וגויך וגוייך לא תכשלי תשכלי־עוד נאם אדני יהוה:
[טו] ולא־אשמיע אליך עוד כלמת הגוים וחרפת עמים לא תשאי־עוד וגויך וגוייך לא־תכשלי עוד נאם אדני יהוה: פ
[טז] ויהי דבר־יהוה אלי לאמר:
[יז] בן־אדם בית ישראל ישבים על־אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטמאת הנדה היתה דרכם לפני:
[יח] ואשפך חמתי עליהם על־הדם אשר־שפכו על־הארץ ובגלוליהם טמאוה:
[יט] ואפיץ אתם בגוים ויזרו בארצות כדרכם וכעלילותם שפטתים:
[כ] ויבוא אל־הגוים אשר־באו שם ויחללו את־שם קדשי באמר להם עם־יהוה אלה ומארצו יצאו:
[כא] ואחמל על־שם קדשי אשר חללהו בית ישראל בגוים אשר־באו שמה: פ
[כב] לכן אמר לבית־ישראל כה אמר אדני יהוה לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם־לשם־קדשי אשר חללתם בגוים אשר־באתם שם:
[כג] וקדשתי את־שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי־אני יהוה נאם אדני יהוה בהקדשי בכם לעיניהם:
[כד] ולקחתי אתכם מן־הגוים וקבצתי אתכם מכל־הארצות והבאתי אתכם אל־אדמתכם:
[כה] וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל־גלוליכם אטהר אתכם:
[כו] ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את־לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר:
[כז] ואת־רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר־בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם:
[כח] וישבתם בארץ אשר נתתי לאבתיכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים:
[כט] והושעתי אתכם מכל טמאותיכם וקראתי אל־הדגן והרביתי אתו ולא־אתן עליכם רעב:
[ל] והרביתי את־פרי העץ ותנובת השדה למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים:
[לא] וזכרתם את־דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא־טובים ונקטתם בפניכם על עונתיכם ועל תועבותיכם:
[לב] לא למענכם אני־עשה נאם אדני יהוה יודע לכם בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל: ס
[לג] כה אמר אדני יהוה ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם והושבתי את־הערים ונבנו החרבות:
[לד] והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה לעיני כל־עובר:
[לה] ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן־עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו:
[לו] וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם כי׀ אני יהוה בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה אני יהוה דברתי ועשיתי: ס
[לז] כה אמר אדני יהוה עוד זאת אדרש לבית־ישראל לעשות להם ארבה אתם כצאן אדם:
[לח] כצאן קדשים כצאן ירושלם במועדיה כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי־אני יהוה: פ