פרק לח
[א] ויהי דבר־יהוה אלי לאמר:
[ב] בן־אדם שים פניך אל־גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותבל והנבא עליו:
[ג] ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל:
[ד] ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך והוצאתי אותך ואת־כל־חילך סוסים ופרשים לבשי מכלול כלם קהל רב צנה ומגן תפשי חרבות כלם:
[ה] פרס כוש ופוט אתם כלם מגן וכובע:
[ו] גמר וכל־אגפיה בית תוגרמה ירכתי צפון ואת־כל־אגפיו עמים רבים אתך:
[ז] הכן והכן לך אתה וכל־קהלך הנקהלים עליך והיית להם למשמר:
[ח] מימים רבים תפקד באחרית השנים תבוא׀ אל־ארץ׀ משובבת מחרב מקבצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר־היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כלם:
[ט] ועלית כשאה תבוא כענן לכסות הארץ תהיה אתה וכל־אגפיך ועמים רבים אותך: ס
[י] כה אמר אדני יהוה והיה׀ ביום ההוא יעלו דברים על־לבבך וחשבת מחשבת רעה:
[יא] ואמרת אעלה על־ארץ פרזות אבוא השקטים ישבי לבטח כלם ישבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם:
[יב] לשלל שלל ולבז בז להשיב ידך על־חרבות נושבות ואל־עם מאסף מגוים עשה מקנה וקנין ישבי על־טבור הארץ:
[יג] שבא ודדן וסחרי תרשיש וכל־כפיריה יאמרו לך הלשלל שלל אתה בא הלבז בז הקהלת קהלך לשאת׀ כסף וזהב לקחת מקנה וקנין לשלל שלל גדול: ס
[יד] לכן הנבא בן־אדם ואמרת לגוג כה אמר אדני יהוה הלוא׀ ביום ההוא בשבת עמי ישראל לבטח תדע:
[טו] ובאת ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך רכבי סוסים כלם קהל גדול וחיל רב:
[טז] ועלית על־עמי ישראל כענן לכסות הארץ באחרית הימים תהיה והבאותיך על־ארצי למען דעת הגוים אתי בהקדשי בך לעיניהם גוג: ס
[יז] כה־אמר אדני יהוה האתה־הוא אשר־דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אתך עליהם: ס
[יח] והיה׀ ביום ההוא ביום בוא גוג על־אדמת ישראל נאם אדני יהוה תעלה חמתי באפי:
[יט] ובקנאתי באש־עברתי דברתי אם־לא׀ ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל:
[כ] ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכל־הרמש הרמש על־האדמה וכל האדם אשר על־פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל־חומה לארץ תפול:
[כא] וקראתי עליו לכל־הרי חרב נאם אדני יהוה חרב איש באחיו תהיה:
[כב] ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל־אגפיו ועל־עמים רבים אשר אתו:
[כג] והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי־אני יהוה: ס