פרק לט
[א] ואתה בן־אדם הנבא על־גוג ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל:
[ב] ושבבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון והבאותך על־הרי ישראל:
[ג] והכיתי קשתך מיד שמאולך וחציך מיד ימינך אפיל:
[ד] על־הרי ישראל תפול אתה וכל־אגפיך ועמים אשר אתך לעיט צפור כל־כנף וחית השדה נתתיך לאכלה:
[ה] על־פני השדה תפול כי אני דברתי נאם אדני יהוה:
[ו] ושלחתי־אש במגוג ובישבי האיים לבטח וידעו כי־אני יהוה:
[ז] ואת־שם קדשי אודיע בתוך עמי ישראל ולא־אחל את־שם־קדשי עוד וידעו הגוים כי־אני יהוה קדוש בישראל:
[ח] הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה הוא היום אשר דברתי:
[ט] ויצאו ישבי׀ ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה בקשת ובחצים ובמקל יד וברמח ובערו בהם אש שבע שנים:
[י] ולא־ישאו עצים מן־השדה ולא יחטבו מן־היערים כי בנשק יבערו־אש ושללו את־שלליהם ובזזו את־בזזיהם נאם אדני יהוה: ס
[יא] והיה ביום ההוא אתן לגוג ׀ מקום־שם קבר בישראל גי העברים קדמת הים וחסמת היא את־העברים וקברו שם את־גוג ואת־כל־המונה וקראו גיא המון גוג:
[יב] וקברום בית ישראל למען טהר את־הארץ שבעה חדשים:
[יג] וקברו כל־עם הארץ והיה להם לשם יום הכבדי נאם אדני יהוה:
[יד] ואנשי תמיד יבדילו עברים בארץ מקברים את־העברים את־הנותרים על־פני הארץ לטהרה מקצה שבעה־חדשים יחקרו:
[טו] ועברו העברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון עד קברו אתו המקברים אל־גיא המון גוג:
[טז] וגם שם־עיר המונה וטהרו הארץ: פ
[יז] ואתה בן־אדם כה־אמר׀ אדני יהוה אמר לצפור כל־כנף ולכל׀ חית השדה הקבצו ובאו האספו מסביב על־זבחי אשר אני זבח לכם זבח גדול על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם:
[יח] בשר גבורים תאכלו ודם־נשיאי הארץ תשתו אילים כרים ועתודים פרים מריאי בשן כלם:
[יט] ואכלתם־חלב לשבעה ושתיתם דם לשכרון מזבחי אשר־זבחתי לכם:
[כ] ושבעתם על־שלחני סוס ורכב גבור וכל־איש מלחמה נאם אדני יהוה:
[כא] ונתתי את־כבודי בגוים וראו כל־הגוים את־משפטי אשר עשיתי ואת־ידי אשר־שמתי בהם:
[כב] וידעו בית ישראל כי אני יהוה אלהיהם מן־היום ההוא והלאה:
[כג] וידעו הגוים כי בעונם גלו בית־ישראל על אשר מעלו־בי ואסתר פני מהם ואתנם ביד צריהם ויפלו בחרב כלם:
[כד] כטמאתם וכפשעיהם עשיתי אתם ואסתר פני מהם: ס
[כה] לכן כה אמר אדני יהוה עתה אשיב את־שבית שבות יעקב ורחמתי כל־בית ישראל וקנאתי לשם קדשי:
[כו] ונשו את־כלמתם ואת־כל־מעלם אשר מעלו־בי בשבתם על־אדמתם לבטח ואין מחריד:
[כז] בשובבי אותם מן־העמים וקבצתי אתם מארצות איביהם ונקדשתי בם לעיני הגוים רבים:
[כח] וידעו כי אני יהוה אלהיהם בהגלותי אתם אל־הגוים וכנסתים על־אדמתם ולא־אותיר עוד מהם שם:
[כט] ולא־אסתיר עוד פני מהם אשר שפכתי את־רוחי על־בית ישראל נאם אדני יהוה: פ