פרק מד
[א] וישב אתי דרך שער המקדש החיצון הפנה קדים והוא סגור:
[ב] ויאמר אלי יהוה השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא־יבא בו כי יהוה אלהי־ישראל בא בו והיה סגור:
[ג] את־הנשיא נשיא הוא ישב־בו לאכול לאכל־לחם לפני יהוה מדרך אולם השער יבוא ומדרכו יצא:
[ד] ויביאני דרך־שער הצפון אל־פני הבית וארא והנה מלא כבוד־יהוה את־בית יהוה ואפל אל־פני:
[ה] ויאמר אלי יהוה בן־אדם שים לבך וראה בעיניך ובאזניך שמע את כל־אשר אני מדבר אתך לכל־חקות בית־יהוה ולכל־תורתו תורתיו ושמת לבך למבוא הבית בכל מוצאי המקדש:
[ו] ואמרת אל־מרי אל־בית ישראל כה אמר אדני יהוה רב־לכם מכל־תועבותיכם בית ישראל:
[ז] בהביאכם בני־נכר ערלי־לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו את־ביתי בהקריבכם את־לחמי חלב ודם ויפרו את־בריתי אל כל־תועבותיכם:
[ח] ולא שמרתם משמרת קדשי ותשימון לשמרי משמרתי במקדשי לכם: ס
[ט] כה־אמר אדני יהוה כל־בן־נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל־מקדשי לכל־בן־נכר אשר בתוך בני ישראל:
[י] כי אם־הלוים אשר רחקו מעלי בתעות ישראל אשר תעו מעלי אחרי גלוליהם ונשאו עונם:
[יא] והיו במקדשי משרתים פקדות אל־שערי הבית ומשרתים את־הבית המה ישחטו את־העולה ואת־הזבח לעם והמה יעמדו לפניהם לשרתם:
[יב] יען אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם והיו לבית־ישראל למכשול עון על־כן נשאתי ידי עליהם נאם אדני יהוה ונשאו עונם:
[יג] ולא־יגשו אלי לכהן לי ולגשת על־כל־קדשי אל־קדשי הקדשים ונשאו כלמתם ותועבותם אשר עשו:
[יד] ונתתי אותם שמרי משמרת הבית לכל עבדתו ולכל אשר יעשה בו: פ
[טו] והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את־משמרת מקדשי בתעות בני־ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם נאם אדני יהוה:
[טז] המה יבאו אל־מקדשי והמה יקרבו אל־שלחני לשרתני ושמרו את־משמרתי:
[יז] והיה בבואם אל־שערי החצר הפנימית בגדי פשתים ילבשו ולא־יעלה עליהם צמר בשרתם בשערי החצר הפנימית וביתה:
[יח] פארי פשתים יהיו על־ראשם ומכנסי פשתים יהיו על־מתניהם לא יחגרו ביזע:
[יט] ובצאתם אל־החצר החיצונה אל־החצר החיצונה אל־העם יפשטו את־בגדיהם אשר־המה משרתם בם והניחו אותם בלשכת הקדש ולבשו בגדים אחרים ולא־יקדשו את־העם בבגדיהם:
[כ] וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את־ראשיהם:
[כא] ויין לא־ישתו כל־כהן בבואם אל־החצר הפנימית:
[כב] ואלמנה וגרושה לא־יקחו להם לנשים כי אם־בתולת מזרע בית ישראל והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו:
[כג] ואת־עמי יורו בין קדש לחל ובין־טמא לטהור יודעם:
[כד] ועל־ריב המה יעמדו לשפט למשפט במשפטי ושפטהו ישפטוהו ואת־תורתי ואת־חקתי בכל־מועדי ישמרו ואת־שבתותי יקדשו:
[כה] ואל־מת אדם לא יבוא לטמאה כי אם־לאב ולאם ולבן ולבת לאח ולאחות אשר־לא־היתה לאיש יטמאו:
[כו] ואחרי טהרתו שבעת ימים יספרו־לו:
[כז] וביום באו אל־הקדש אל־החצר הפנימית לשרת בקדש יקריב חטאתו נאם אדני יהוה:
[כח] והיתה להם לנחלה אני נחלתם ואחזה לא־תתנו להם בישראל אני אחזתם:
[כט] המנחה והחטאת והאשם המה יאכלום וכל־חרם בישראל להם יהיה:
[ל] וראשית כל־בכורי כל וכל־תרומת כל מכל תרומותיכם לכהנים יהיה וראשית ערסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל־ביתך:
[לא] כל־נבלה וטרפה מן־העוף ומן־הבהמה לא יאכלו הכהנים: פ