פרק מז
[א] וישבני אל־פתח הבית והנה־מים יצאים מתחת מפתן הבית קדימה כי־פני הבית קדים והמים ירדים מתחת מכתף הבית הימנית מנגב למזבח:
[ב] ויוצאני דרך־שער צפונה ויסבני דרך חוץ אל־שער החוץ דרך הפונה קדים והנה־מים מפכים מן־הכתף הימנית:
[ג] בצאת־האיש קדים וקו בידו וימד אלף באמה ויעברני במים מי אפסים:
[ד] וימד אלף ויעברני במים מים ברכים וימד אלף ויעברני מי מתנים:
[ה] וימד אלף נחל אשר לא־אוכל לעבר כי־גאו המים מי שחו נחל אשר לא־יעבר:
[ו] ויאמר אלי הראית בן־אדם ויולכני וישבני שפת הנחל:
[ז] בשובני והנה אל־שפת הנחל עץ רב מאד מזה ומזה:
[ח] ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל־הגלילה הקדמונה וירדו על־הערבה ובאו הימה אל־הימה המוצאים ונרפאו המים:
[ט] והיה כל־נפש חיה ׀ אשר־ישרץ אל כל־אשר יבוא שם נחלים יחיה והיה הדגה רבה מאד כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר־יבוא שמה הנחל:
[י] והיה יעמדו עמדו עליו דוגים מעין גדי ועד־עין עגלים משטוח לחרמים יהיו למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאד:
[יא] בצאתו בצאתיו וגבאיו ולא ירפאו למלח נתנו:
[יב] ועל־הנחל יעלה על־שפתו מזה ׀ ומזה ׀ כל־עץ־מאכל לא־יבול עלהו ולא־יתם פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן־המקדש המה יוצאים והיו והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה: פ
[יג] כה אמר אדני יהוה גה גבול אשר תתנחלו את־הארץ לשני עשר שבטי ישראל יוסף חבלים:
[יד] ונחלתם אותה איש כאחיו אשר נשאתי את־ידי לתתה לאבתיכם ונפלה הארץ הזאת לכם בנחלה:
[טו] וזה גבול הארץ לפאת צפונה מן־הים הגדול הדרך חתלן לבוא צדדה:
[טז] חמת ׀ ברותה סברים אשר בין־גבול דמשק ובין גבול חמת חצר התיכון אשר אל־גבול חורן:
[יז] והיה גבול מן־הים חצר עינון גבול דמשק וצפון ׀ צפונה וגבול חמת ואת פאת צפון:
[יח] ופאת קדים מבין חורן ומבין־דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול על־הים הקדמוני תמדו ואת פאת קדימה:
[יט] ופאת נגב תימנה מתמר עד־מי מריבות קדש נחלה אל־הים הגדול ואת פאת־תימנה נגבה:
[כ] ופאת־ים הים הגדול מגבול עד־נכח לבוא חמת זאת פאת־ים:
[כא] וחלקתם את־הארץ הזאת לכם לשבטי ישראל:
[כב] והיה תפלו אותה בנחלה לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר־הולדו בנים בתוככם והיו לכם כאזרח בבני ישראל אתכם יפלו בנחלה בתוך שבטי ישראל:
[כג] והיה בשבט אשר־גר הגר אתו שם תתנו נחלתו נאם אדני יהוה: פ