פרק ז
[א] ויהי דבר־יהוה אלי לאמר:
[ב] ואתה בן־אדם כה־אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על־ארבעת ארבע כנפות הארץ:
[ג] עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבותיך:
[ד] ולא־תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי־אני יהוה: פ
[ה] כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה:
[ו] קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה:
[ז] באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא־הד הרים:
[ח] עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבותיך:
[ט] ולא־תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה:
[י] הנה היום הנה באה יצאה הצפרה צץ המטה פרח הזדון:
[יא] החמס ׀ קם למטה־רשע לא־מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא־נה בהם:
[יב] בא העת הגיע היום הקונה אל־ישמח והמכר אל־יתאבל כי חרון אל־כל־המונה:
[יג] כי המכר אל־הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי־חזון אל־כל־המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו:
[יד] תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל־כל־המונה:
[טו] החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו:
[טז] ופלטו פליטיהם והיו אל־ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו:
[יז] כל־הידים תרפינה וכל־ברכים תלכנה מים:
[יח] וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל־פנים בושה ובכל־ראשיהם קרחה:
[יט] כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא־יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי־מכשול עונם היה:
[כ] וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על־כן נתתיו להם לנדה:
[כא] ונתתיו ביד־הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל וחללוה וחללוהו:
[כב] והסבותי פני מהם וחללו את־צפוני ובאו־בה פריצים וחללוה: פ
[כג] עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס:
[כד] והבאתי רעי גוים וירשו את־בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם:
[כה] קפדה־בא ובקשו שלום ואין:
[כו] הוה על־הוה תבוא ושמעה אל־שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים:
[כז] המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם־הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אתם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי־אני יהוה: פ