פרק ח
[א] אל־חכך שפר כנשר על־בית יהוה יען עברו בריתי ועל־תורתי פשעו:
[ב] לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל:
[ג] זנח ישראל טוב אויב ירדפו:
[ד] הם המליכו ולא ממני השירו ולא ידעתי כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת:
[ה] זנח עגלך שמרון חרה אפי בם עד־מתי לא יוכלו נקין:
[ו] כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי־שבבים יהיה עגל שמרון:
[ז] כי רוח יזרעו וסופתה יקצרו קמה אין־לו צמח בלי יעשה־קמח אולי יעשה זרים יבלעהו:
[ח] נבלע ישראל עתה היו בגוים ככלי אין־חפץ בו:
[ט] כי־המה עלו אשור פרא בודד לו אפרים התנו אהבים:
[י] גם כי־יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים:
[יא] כי־הרבה אפרים מזבחות לחטא היו־לו מזבחות לחטא:
[יב] אכתוב־אכתב־לו רבו רבי תורתי כמו־זר נחשבו:
[יג] זבחי הבהבי יזבחו בשר ויאכלו יהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאותם המה מצרים ישובו:
[יד] וישכח ישראל את־עשהו ויבן היכלות ויהודה הרבה ערים בצרות ושלחתי־אש בעריו ואכלה ארמנתיה: פ