פרק ד
[א] כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא אשר אשוב אשיב את־שבות יהודה וירושלם:
[ב] וקבצתי את־כל־הגוים והורדתים אל־עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על־עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת־ארצי חלקו:
[ג] ואל־עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו:
[ד] וגם מה־אתם לי צר וצידון וכל גלילות פלשת הגמול אתם משלמים עלי ואם־גמלים אתם עלי קל מהרה אשיב גמלכם בראשכם:
[ה] אשר־כספי וזהבי לקחתם ומחמדי הטבים הבאתם להיכליכם:
[ו] ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם:
[ז] הנני מעירם מן־המקום אשר־מכרתם אתם שמה והשבתי גמלכם בראשכם:
[ח] ומכרתי את־בניכם ואת־בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשבאים אל־גוי רחוק כי יהוה דבר: פ
[ט] קראו־זאת בגוים קדשו מלחמה העירו הגבורים יגשו יעלו כל אנשי המלחמה:
[י] כתו אתיכם לחרבות ומזמרתיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני:
[יא] עושו ובאו כל־הגוים מסביב ונקבצו שמה הנחת יהוה גבוריך:
[יב] יעורו ויעלו הגוים אל־עמק יהושפט כי שם אשב לשפט את־כל־הגוים מסביב:
[יג] שלחו מגל כי בשל קציר באו רדו כי־מלאה גת השיקו היקבים כי רבה רעתם:
[יד] המונים המונים בעמק החרוץ כי קרוב יום יהוה בעמק החרוץ:
[טו] שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם:
[טז] ויהוה מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ורעשו שמים וארץ ויהוה מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל:
[יז] וידעתם כי אני יהוה אלהיכם שכן בציון הר־קדשי והיתה ירושלם קדש וזרים לא־יעברו־בה עוד: ס
[יח] והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל־אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית יהוה יצא והשקה את־נחל השטים:
[יט] מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה אשר־שפכו דם־נקיא בארצם:
[כ] ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור:
[כא] ונקיתי דמם לא־נקיתי ויהוה שכן בציון: