פרק ה
[א] שמעו את־הדבר הזה אשר אנכי נשא עליכם קינה בית ישראל:
[ב] נפלה לא־תוסיף קום בתולת ישראל נטשה על־אדמתה אין מקימה:
[ג] כי כה אמר אדני יהוה העיר היצאת אלף תשאיר מאה והיוצאת מאה תשאיר עשרה לבית ישראל:
[ד] כי כה אמר יהוה לבית ישראל דרשוני וחיו:
[ה] ואל־תדרשו בית־אל והגלגל לא תבאו ובאר שבע לא תעברו כי הגלגל גלה יגלה ובית־אל יהיה לאון:
[ו] דרשו את־יהוה וחיו פן־יצלח כאש בית יוסף ואכלה ואין־מכבה לבית־אל:
[ז] ההפכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו:
[ח] עשה כימה וכסיל והפך לבקר צלמות ויום לילה החשיך הקורא למי־הים וישפכם על־פני הארץ יהוה שמו:
[ט] המבליג שד על־עז ושד על־מבצר יבוא:
[י] שנאו בשער מוכיח ודבר תמים יתעבו:
[יא] לכן יען בושסכם על־דל ומשאת־בר תקחו ממנו בתי גזית בניתם ולא־תשבו בם כרמי־חמד נטעתם ולא תשתו את־יינם:
[יב] כי ידעתי רבים פשעיכם ועצמים חטאתיכם צררי צדיק לקחי כפר ואביונים בשער הטו:
[יג] לכן המשכיל בעת ההיא ידם כי עת רעה היא:
[יד] דרשו־טוב ואל־רע למען תחיו ויהי־כן יהוה אלהי־צבאות אתכם כאשר אמרתם:
[טו] שנאו־רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן יהוה אלהי־צבאות שארית יוסף: ס
[טז] לכן כה־אמר יהוה אלהי צבאות אדני בכל־רחבות מספד ובכל־חוצות יאמרו הו־הו וקראו אכר אל־אבל ומספד אל־יודעי נהי:
[יז] ובכל־כרמים מספד כי־אעבר בקרבך אמר יהוה: פ
[יח] הוי המתאוים את־יום יהוה למה־זה לכם יום יהוה הוא־חשך ולא־אור:
[יט] כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב ובא הבית וסמך ידו על־הקיר ונשכו הנחש:
[כ] הלא־חשך יום יהוה ולא־אור ואפל ולא־נגה לו:
[כא] שנאתי מאסתי חגיכם ולא אריח בעצרתיכם:
[כב] כי אם־תעלו־לי עלות ומנחתיכם לא ארצה ושלם מריאיכם לא אביט:
[כג] הסר מעלי המון שריך וזמרת נבליך לא אשמע:
[כד] ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן:
[כה] הזבחים ומנחה הגשתם־לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל:
[כו] ונשאתם את סכות מלככם ואת כיון צלמיכם כוכב אלהיכם אשר עשיתם לכם:
[כז] והגליתי אתכם מהלאה לדמשק אמר יהוה אלהי־צבאות שמו: פ