פרק ו
[א] הוי השאננים בציון והבטחים בהר שמרון נקבי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל:
[ב] עברו כלנה וראו ולכו משם חמת רבה ורדו גת־פלשתים הטובים מן־הממלכות האלה אם־רב גבולם מגבלכם:
[ג] המנדים ליום רע ותגשון שבת חמס:
[ד] השכבים על־מטות שן וסרחים על־ערשותם ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק:
[ה] הפרטים על־פי הנבל כדויד חשבו להם כלי־שיר:
[ו] השתים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו ולא נחלו על־שבר יוסף:
[ז] לכן עתה יגלו בראש גלים וסר מרזח סרוחים:
[ח] נשבע אדני יהוה בנפשו נאם־יהוה אלהי צבאות מתאב אנכי את־גאון יעקב וארמנתיו שנאתי והסגרתי עיר ומלאה:
[ט] והיה אם־יותרו עשרה אנשים בבית אחד ומתו:
[י] ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמים מן־הבית ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך ואמר אפס ואמר הס כי לא להזכיר בשם יהוה: ס
[יא] כי־הנה יהוה מצוה והכה הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקעים:
[יב] הירצון בסלע סוסים אם־יחרוש בבקרים כי־הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה:
[יג] השמחים ללא דבר האמרים הלוא בחזקנו לקחנו לנו קרנים:
[יד] כי הנני מקים עליכם בית ישראל נאם־יהוה אלהי הצבאות גוי ולחצו אתכם מלבוא חמת עד־נחל הערבה: פ