פרק ז
[א] כה הראני אדני יהוה והנה יוצר גבי בתחלת עלות הלקש והנה־לקש אחר גזי המלך:
[ב] והיה אם־כלה לאכול את־עשב הארץ ואמר אדני יהוה סלח־נא מי יקום יעקב כי קטן הוא:
[ג] נחם יהוה על־זאת לא תהיה אמר יהוה:
[ד] כה הראני אדני יהוה והנה קרא לרב באש אדני יהוה ותאכל את־תהום רבה ואכלה את־החלק:
[ה] ואמר אדני יהוה חדל־נא מי יקום יעקב כי קטן הוא:
[ו] נחם יהוה על־זאת גם־היא לא תהיה אמר אדני יהוה: פ
[ז] כה הראני והנה אדני נצב על־חומת אנך ובידו אנך:
[ח] ויאמר יהוה אלי מה־אתה ראה עמוס ואמר אנך ויאמר אדני הנני שם אנך בקרב עמי ישראל לא־אוסיף עוד עבור לו:
[ט] ונשמו במות ישחק ומקדשי ישראל יחרבו וקמתי על־בית ירבעם בחרב: ס
[י] וישלח אמציה כהן בית־אל אל־ירבעם מלך־ישראל לאמר קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל לא־תוכל הארץ להכיל את־כל־דבריו:
[יא] כי־כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו: ס
[יב] ויאמר אמציה אל־עמוס חזה לך ברח־לך אל־ארץ יהודה ואכל־שם לחם ושם תנבא:
[יג] ובית־אל לא־תוסיף עוד להנבא כי מקדש־מלך הוא ובית ממלכה הוא:
[יד] ויען עמוס ויאמר אל־אמציה לא־נביא אנכי ולא בן־נביא אנכי כי־בוקר אנכי ובולס שקמים:
[טו] ויקחני יהוה מאחרי הצאן ויאמר אלי יהוה לך הנבא אל־עמי ישראל:
[טז] ועתה שמע דבר־יהוה אתה אמר לא תנבא על־ישראל ולא תטיף על־בית ישחק:
[יז] לכן כה־אמר יהוה אשתך בעיר תזנה ובניך ובנתיך בחרב יפלו ואדמתך בחבל תחלק ואתה על־אדמה טמאה תמות וישראל גלה יגלה מעל אדמתו: פ