פרק ח
[א] כה הראני אדני יהוה והנה כלוב קיץ:
[ב] ויאמר מה־אתה ראה עמוס ואמר כלוב קיץ ויאמר יהוה אלי בא הקץ אל־עמי ישראל לא־אוסיף עוד עבור לו:
[ג] והילילו שירות היכל ביום ההוא נאם אדני יהוה רב הפגר בכל־מקום השליך הס: פ
[ד] שמעו־זאת השאפים אביון ולשבית ענוי־עניי־ארץ:
[ה] לאמר מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה־בר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה:
[ו] לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נשביר:
[ז] נשבע יהוה בגאון יעקב אם־אשכח לנצח כל־מעשיהם:
[ח] העל זאת לא־תרגז הארץ ואבל כל־יושב בה ועלתה כאר כלה ונגרשה ונשקה ונשקעה כיאור מצרים: פ
[ט] והיה׀ ביום ההוא נאם אדני יהוה והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור:
[י] והפכתי חגיכם לאבל וכל־שיריכם לקינה והעליתי על־כל־מתנים שק ועל־כל־ראש קרחה ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר: פ
[יא] הנה׀ ימים באים נאם אדני יהוה והשלחתי רעב בארץ לא־רעב ללחם ולא־צמא למים כי אם־לשמע את דברי יהוה:
[יב] ונעו מים עד־ים ומצפון ועד־מזרח ישוטטו לבקש את־דבר־יהוה ולא ימצאו:
[יג] ביום ההוא תתעלפנה הבתולת היפות והבחורים בצמא:
[יד] הנשבעים באשמת שמרון ואמרו חי אלהיך דן וחי דרך באר־שבע ונפלו ולא־יקומו עוד: פ