פרק ט
[א] ראיתי את־אדני נצב על־המזבח ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים ובצעם בראש כלם ואחריתם בחרב אהרג לא־ינוס להם נס ולא־ימלט להם פליט:
[ב] אם־יחתרו בשאול משם ידי תקחם ואם־יעלו השמים משם אורידם:
[ג] ואם־יחבאו בראש הכרמל משם אחפש ולקחתים ואם־יסתרו מנגד עיני בקרקע הים משם אצוה את־הנחש ונשכם:
[ד] ואם־ילכו בשבי לפני איביהם משם אצוה את־החרב והרגתם ושמתי עיני עליהם לרעה ולא לטובה:
[ה] ואדני יהוה הצבאות הנוגע בארץ ותמוג ואבלו כל־יושבי בה ועלתה כיאר כלה ושקעה כיאר מצרים:
[ו] הבונה בשמים מעלותו מעלותיו ואגדתו על־ארץ יסדה הקרא למי־הים וישפכם על־פני הארץ יהוה שמו: פ
[ז] הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל נאם־יהוה הלוא את־ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור וארם מקיר:
[ח] הנה עיני׀ אדני יהוה בממלכה החטאה והשמדתי אתה מעל פני האדמה אפס כי לא השמיד אשמיד את־בית יעקב נאם־יהוה:
[ט] כי־הנה אנכי מצוה והנעותי בכל־הגוים את־בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא־יפול צרור ארץ:
[י] בחרב ימותו כל חטאי עמי האמרים לא־תגיש ותקדים בעדינו הרעה:
[יא] ביום ההוא אקים את־סכת דויד הנפלת וגדרתי את־פרציהן והרסתיו אקים ובניתיה כימי עולם:
[יב] למען יירשו את־שארית אדום וכל־הגוים אשר־נקרא שמי עליהם נאם־יהוה עשה זאת: פ
[יג] הנה ימים באים נאם־יהוה ונגש חורש בקצר ודרך ענבים במשך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל־הגבעות תתמוגגנה:
[יד] ושבתי את־שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את־יינם ועשו גנות ואכלו את־פריהם:
[טו] ונטעתים על־אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר יהוה אלהיך: