פרק א
[א] ויהי דבר־יהוה אל־יונה בן־אמתי לאמר:
[ב] קום לך אל־נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי־עלתה רעתם לפני:
[ג] ויקם יונה לברח תרשישה מלפני יהוה וירד יפו וימצא אניה׀ באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה לבוא עמהם תרשישה מלפני יהוה:
[ד] ויהוה הטיל רוח־גדולה אל־הים ויהי סער־גדול בים והאניה חשבה להשבר:
[ה] וייראו המלחים ויזעקו איש אל־אלהיו ויטלו את־הכלים אשר באניה אל־הים להקל מעליהם ויונה ירד אל־ירכתי הספינה וישכב וירדם:
[ו] ויקרב אליו רב החבל ויאמר לו מה־לך נרדם קום קרא אל־אלהיך אולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד:
[ז] ויאמרו איש אל־רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו ויפלו גורלות ויפל הגורל על־יונה:
[ח] ויאמרו אליו הגידה־נא לנו באשר למי־הרעה הזאת לנו מה־מלאכתך ומאין תבוא מה ארצך ואי־מזה עם אתה:
[ט] ויאמר אליהם עברי אנכי ואת־יהוה אלהי השמים אני ירא אשר־עשה את־הים ואת־היבשה:
[י] וייראו האנשים יראה גדולה ויאמרו אליו מה־זאת עשית כי־ידעו האנשים כי־מלפני יהוה הוא ברח כי הגיד להם:
[יא] ויאמרו אליו מה־נעשה לך וישתק הים מעלינו כי הים הולך וסער:
[יב] ויאמר אליהם שאוני והטילני אל־הים וישתק הים מעליכם כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם:
[יג] ויחתרו האנשים להשיב אל־היבשה ולא יכלו כי הים הולך וסער עליהם:
[יד] ויקראו אל־יהוה ויאמרו אנה יהוה אל־נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל־תתן עלינו דם נקיא כי־אתה יהוה כאשר חפצת עשית:
[טו] וישאו את־יונה ויטלהו אל־הים ויעמד הים מזעפו:
[טז] וייראו האנשים יראה גדולה את־יהוה ויזבחו־זבח ליהוה וידרו נדרים: