פרק יג
[שביעי] [א] וידבר יהוה אל־משה לאמר:
[ב] קדש־לי כל־בכור פטר כל־רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא:
[ג] ויאמר משה אל־העם זכור את־היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ:
[ד] היום אתם יצאים בחדש האביב:
[ה] והיה כי־יביאך יהוה אל־ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את־העבדה הזאת בחדש הזה:
[ו] שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג ליהוה:
[ז] מצות יאכל את שבעת הימים ולא־יראה לך חמץ ולא־יראה לך שאר בכל־גבלך:
[ח] והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים:
[ט] והיה לך לאות על־ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך כי ביד חזקה הוצאך יהוה ממצרים:
[י] ושמרת את־החקה הזאת למועדה מימים ימימה: פ
[יא] והיה כי־יבאך יהוה אל־ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך:
[יב] והעברת כל־פטר־רחם ליהוה וכל־פטר׀ שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליהוה:
[יג] וכל־פטר חמר תפדה בשה ואם־לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה:
[מפטיר] [יד] והיה כי־ישאלך בנך מחר לאמר מה־זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים מבית עבדים:
[טו] ויהי כי־הקשה פרעה לשלחנו ויהרג יהוה כל־בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד־בכור בהמה על־כן אני זבח ליהוה כל־פטר רחם הזכרים וכל־בכור בני אפדה:
[טז] והיה לאות על־ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים: ס
{פרשת בשלח} [יז] ויהי בשלח פרעה את־העם ולא־נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי׀ אמר אלהים פן־ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה:
[יח] ויסב אלהים ׀ את־העם דרך המדבר ים־סוף וחמשים עלו בני־ישראל מארץ מצרים:
[יט] ויקח משה את־עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את־בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את־עצמתי מזה אתכם:
[כ] ויסעו מסכת ויחנו באתם בקצה המדבר:
[כא] ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה:
[כב] לא־ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם: פ