פרק טו
[א] אז ישיר־משה ובני ישראל את־השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמר אשירה ליהוה כי־גאה גאה סוס ורכבו רמה בים:
[ב] עזי וזמרת יה ויהי־לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו:
[ג] יהוה איש מלחמה יהוה שמו:
[ד] מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלשיו טבעו בים־סוף:
[ה] תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו־אבן:
[ו] ימינך יהוה נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב:
[ז] וברב גאונך תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש:
[ח] וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו־נד נזלים קפאו תהמת בלב־ים:
[ט] אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי:
[י] נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים:
[יא] מי־כמכה באלם יהוה מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא:
[יב] נטית ימינך תבלעמו ארץ:
[יג] נחית בחסדך עם־זו גאלת נהלת בעזך אל־נוה קדשך:
[יד] שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת:
[טו] אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען:
[טז] תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד־יעבר עמך יהוה עד־יעבר עם־זו קנית:
[יז] תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת יהוה מקדש אדני כוננו ידיך:
[יח] יהוה ׀ ימלך לעלם ועד:
[יט] כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב יהוה עלהם את־מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים: פ
[כ] ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את־התף בידה ותצאן כל־הנשים אחריה בתפים ובמחלת:
[כא] ותען להם מרים שירו ליהוה כי־גאה גאה סוס ורכבו רמה בים: ס
[כב] ויסע משה את־ישראל מים־סוף ויצאו אל־מדבר־שור וילכו שלשת־ימים במדבר ולא־מצאו מים:
[כג] ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על־כן קרא־שמה מרה:
[כד] וילנו העם על־משה לאמר מה־נשתה:
[כה] ויצעק אל־יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל־המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו:
[כו] ויאמר אם־שמוע תשמע לקול׀ יהוה אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל־חקיו כל־המחלה אשר־שמתי במצרים לא־אשים עליך כי אני יהוה רפאך: ס
[חמישי] [כז] ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו־שם על־המים: