פרק ב
[א] וילך איש מבית לוי ויקח את־בת־לוי:
[ב] ותהר האשה ותלד בן ותרא אתו כי־טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים:
[ג] ולא־יכלה עוד הצפינו ותקח־לו תבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את־הילד ותשם בסוף על־שפת היאר:
[ד] ותתצב אחתו מרחק לדעה מה־יעשה לו:
[ה] ותרד בת־פרעה לרחץ על־היאר ונערתיה הלכת על־יד היאר ותרא את־התבה בתוך הסוף ותשלח את־אמתה ותקחה:
[ו] ותפתח ותראהו את־הילד והנה־נער בכה ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה:
[ז] ותאמר אחתו אל־בת־פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית ותינק לך את־הילד:
[ח] ותאמר־לה בת־פרעה לכי ותלך העלמה ותקרא את־אם הילד:
[ט] ותאמר לה בת־פרעה היליכי את־הילד הזה והינקהו לי ואני אתן את־שכרך ותקח האשה הילד ותניקהו:
[י] ויגדל הילד ותבאהו לבת־פרעה ויהי־לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן־המים משיתהו:
[שלישי] [יא] ויהי׀ בימים ההם ויגדל משה ויצא אל־אחיו וירא בסבלתם וירא איש מצרי מכה איש־עברי מאחיו:
[יב] ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את־המצרי ויטמנהו בחול:
[יג] ויצא ביום השני והנה שני־אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך:
[יד] ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את־המצרי ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר:
[טו] וישמע פרעה את־הדבר הזה ויבקש להרג את־משה ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ־מדין וישב על־הבאר:
[טז] ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את־הרהטים להשקות צאן אביהן:
[יז] ויבאו הרעים ויגרשום ויקם משה ויושען וישק את־צאנם:
[יח] ותבאנה אל־רעואל אביהן ויאמר מדוע מהרתן בא היום:
[יט] ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרעים וגם־דלה דלה לנו וישק את־הצאן:
[כ] ויאמר אל־בנתיו ואיו למה זה עזבתן את־האיש קראן לו ויאכל לחם:
[כא] ויואל משה לשבת את־האיש ויתן את־צפרה בתו למשה:
[כב] ותלד בן ויקרא את־שמו גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה: פ
[כג] ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני־ישראל מן־העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל־האלהים מן־העבדה:
[כד] וישמע אלהים את־נאקתם ויזכר אלהים את־בריתו את־אברהם את־יצחק ואת־יעקב:
[כה] וירא אלהים את־בני ישראל וידע אלהים: ס