פרק כט
[רביעי] [א] וזה הדבר אשר־תעשה להם לקדש אתם לכהן לי לקח פר אחד בן־בקר ואילם שנים תמימם:
[ב] ולחם מצות וחלת מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן סלת חטים תעשה אתם:
[ג] ונתת אותם על־סל אחד והקרבת אתם בסל ואת־הפר ואת שני האילם:
[ד] ואת־אהרן ואת־בניו תקריב אל־פתח אהל מועד ורחצת אתם במים:
[ה] ולקחת את־הבגדים והלבשת את־אהרן את־הכתנת ואת מעיל האפד ואת־האפד ואת־החשן ואפדת לו בחשב האפד:
[ו] ושמת המצנפת על־ראשו ונתת את־נזר הקדש על־המצנפת:
[ז] ולקחת את־שמן המשחה ויצקת על־ראשו ומשחת אתו:
[ח] ואת־בניו תקריב והלבשתם כתנת:
[ט] וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעת והיתה להם כהנה לחקת עולם ומלאת יד־אהרן ויד־בניו:
[י] והקרבת את־הפר לפני אהל מועד וסמך אהרן ובניו את־ידיהם על־ראש הפר:
[יא] ושחטת את־הפר לפני יהוה פתח אהל מועד:
[יב] ולקחת מדם הפר ונתתה על־קרנת המזבח באצבעך ואת־כל־הדם תשפך אל־יסוד המזבח:
[יג] ולקחת את־כל־החלב המכסה את־הקרב ואת היתרת על־הכבד ואת שתי הכלית ואת־החלב אשר עליהן והקטרת המזבחה:
[יד] ואת־בשר הפר ואת־ערו ואת־פרשו תשרף באש מחוץ למחנה חטאת הוא:
[טו] ואת־האיל האחד תקח וסמכו אהרן ובניו את־ידיהם על־ראש האיל:
[טז] ושחטת את־האיל ולקחת את־דמו וזרקת על־המזבח סביב:
[יז] ואת־האיל תנתח לנתחיו ורחצת קרבו וכרעיו ונתת על־נתחיו ועל־ראשו:
[יח] והקטרת את־כל־האיל המזבחה עלה הוא ליהוה ריח ניחוח אשה ליהוה הוא:
[חמישי] [יט] ולקחת את האיל השני וסמך אהרן ובניו את־ידיהם על־ראש האיל:
[כ] ושחטת את־האיל ולקחת מדמו ונתתה על־תנוך אזן אהרן ועל־תנוך אזן בניו הימנית ועל־בהן ידם הימנית ועל־בהן רגלם הימנית וזרקת את־הדם על־המזבח סביב:
[כא] ולקחת מן־הדם אשר על־המזבח ומשמן המשחה והזית על־אהרן ועל־בגדיו ועל־בניו ועל־בגדי בניו אתו וקדש הוא ובגדיו ובניו ובגדי בניו אתו:
[כב] ולקחת מן־האיל החלב והאליה ואת־החלב׀ המכסה את־הקרב ואת יתרת הכבד ואת׀ שתי הכלית ואת־החלב אשר עליהן ואת שוק הימין כי איל מלאים הוא:
[כג] וככר לחם אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד מסל המצות אשר לפני יהוה:
[כד] ושמת הכל על כפי אהרן ועל כפי בניו והנפת אתם תנופה לפני יהוה:
[כה] ולקחת אתם מידם והקטרת המזבחה על־העלה לריח ניחוח לפני יהוה אשה הוא ליהוה:
[כו] ולקחת את־החזה מאיל המלאים אשר לאהרן והנפת אתו תנופה לפני יהוה והיה לך למנה:
[כז] וקדשת את׀ חזה התנופה ואת שוק התרומה אשר הונף ואשר הורם מאיל המלאים מאשר לאהרן ומאשר לבניו:
[כח] והיה לאהרן ולבניו לחק־עולם מאת בני ישראל כי תרומה הוא ותרומה יהיה מאת בני־ישראל מזבחי שלמיהם תרומתם ליהוה:
[כט] ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא־בם את־ידם:
[ל] שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל־אהל מועד לשרת בקדש:
[לא] ואת איל המלאים תקח ובשלת את־בשרו במקם קדש:
[לב] ואכל אהרן ובניו את־בשר האיל ואת־הלחם אשר בסל פתח אהל מועד:
[לג] ואכלו אתם אשר כפר בהם למלא את־ידם לקדש אתם וזר לא־יאכל כי־קדש הם:
[לד] ואם־יותר מבשר המלאים ומן־הלחם עד־הבקר ושרפת את־הנותר באש לא יאכל כי־קדש הוא:
[לה] ועשית לאהרן ולבניו ככה ככל אשר־צויתי אתכה שבעת ימים תמלא ידם:
[לו] ופר חטאת תעשה ליום על־הכפרים וחטאת על־המזבח בכפרך עליו ומשחת אתו לקדשו:
[לז] שבעת ימים תכפר על־המזבח וקדשת אתו והיה המזבח קדש קדשים כל־הנגע במזבח יקדש: ס
[ששי] [לח] וזה אשר תעשה על־המזבח כבשים בני־שנה שנים ליום תמיד:
[לט] את־הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים:
[מ] ועשרן סלת בלול בשמן כתית רבע ההין ונסך רביעת ההין יין לכבש האחד:
[מא] ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכה תעשה־לה לריח ניחח אשה ליהוה:
[מב] עלת תמיד לדרתיכם פתח אהל־מועד לפני יהוה אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם:
[מג] ונעדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבדי:
[מד] וקדשתי את־אהל מועד ואת־המזבח ואת־אהרן ואת־בניו אקדש לכהן לי:
[מה] ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים:
[מו] וידעו כי אני יהוה אלהיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני יהוה אלהיהם: פ