פרק לג
[א] וידבר יהוה אל־משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל־הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה:
[ב] ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את־הכנעני האמרי והחתי והפרזי החוי והיבוסי:
[ג] אל־ארץ זבת חלב ודבש כי לא אעלה בקרבך כי עם־קשה־ערף אתה פן־אכלך בדרך:
[ד] וישמע העם את־הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא־שתו איש עדיו עליו:
[ה] ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־בני־ישראל אתם עם־קשה־ערף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה־לך:
[ו] ויתנצלו בני־ישראל את־עדים מהר חורב:
[ז] ומשה יקח את־האהל ונטה־לו׀ מחוץ למחנה הרחק מן־המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל־מבקש יהוה יצא אל־אהל מועד אשר מחוץ למחנה:
[ח] והיה כצאת משה אל־האהל יקומו כל־העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה עד־באו האהלה:
[ט] והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם־משה:
[י] וראה כל־העם את־עמוד הענן עמד פתח האהל וקם כל־העם והשתחוו איש פתח אהלו:
[יא] ודבר יהוה אל־משה פנים אל־פנים כאשר ידבר איש אל־רעהו ושב אל־המחנה ומשרתו יהושע בן־נון נער לא ימיש מתוך האהל: פ
[שלישי] [יב] ויאמר משה אל־יהוה ראה אתה אמר אלי העל את־העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר־תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם־מצאת חן בעיני:
[יג] ועתה אם־נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את־דרכך ואדעך למען אמצא־חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה:
[יד] ויאמר פני ילכו והנחתי לך:
[טו] ויאמר אליו אם־אין פניך הלכים אל־תעלנו מזה:
[טז] ובמה׀ יודע אפוא כי־מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל־העם אשר על־פני האדמה: פ
[רביעי] [יז] ויאמר יהוה אל־משה גם את־הדבר הזה אשר דברת אעשה כי־מצאת חן בעיני ואדעך בשם:
[יח] ויאמר הראני נא את־כבדך:
[יט] ויאמר אני אעביר כל־טובי על־פניך וקראתי בשם יהוה לפניך וחנתי את־אשר אחן ורחמתי את־אשר ארחם:
[כ] ויאמר לא תוכל לראת את־פני כי לא־יראני האדם וחי:
[כא] ויאמר יהוה הנה מקום אתי ונצבת על־הצור:
[כב] והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד־עברי:
[כג] והסרתי את־כפי וראית את־אחרי ופני לא יראו: פ