פרק ה
[שביעי] [א] ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל־פרעה כה־אמר יהוה אלהי ישראל שלח את־עמי ויחגו לי במדבר:
[ב] ויאמר פרעה מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את־ישראל לא ידעתי את־יהוה וגם את־ישראל לא אשלח:
[ג] ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן־יפגענו בדבר או בחרב:
[ד] ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את־העם ממעשיו לכו לסבלתיכם:
[ה] ויאמר פרעה הן־רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם:
[ו] ויצו פרעה ביום ההוא את־הנגשים בעם ואת־שטריו לאמר:
[ז] לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן:
[ח] ואת־מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי־נרפים הם על־כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו:
[ט] תכבד העבדה על־האנשים ויעשו־בה ואל־ישעו בדברי־שקר:
[י] ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל־העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן:
[יא] אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר:
[יב] ויפץ העם בכל־ארץ מצרים לקשש קש לתבן:
[יג] והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר־יום ביומו כאשר בהיות התבן:
[יד] ויכו שטרי בני ישראל אשר־שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם גם־תמול גם־היום:
[טו] ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל־פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך:
[טז] תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך:
[יז] ויאמר נרפים אתם נרפים על־כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה:
[יח] ועתה לכו עבדו ותבן לא־ינתן לכם ותכן לבנים תתנו:
[יט] ויראו שטרי בני־ישראל אתם ברע לאמר לא־תגרעו מלבניכם דבר־יום ביומו:
[כ] ויפגעו את־משה ואת־אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה:
[כא] ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את־ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת־חרב בידם להרגנו:
[מפטיר] [כב] וישב משה אל־יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני:
[כג] ומאז באתי אל־פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא־הצלת את־עמך: