פרק ז
[א] אללי לי כי הייתי כאספי־קיץ כעללת בציר אין־אשכול לאכול בכורה אותה נפשי:
[ב] אבד חסיד מן־הארץ וישר באדם אין כלם לדמים יארבו איש את־אחיהו יצודו חרם:
[ג] על־הרע כפים להיטיב השר שאל והשפט בשלום והגדול דבר הות נפשו הוא ויעבתוה:
[ד] טובם כחדק ישר ממסוכה יום מצפיך פקדתך באה עתה תהיה מבוכתם:
[ה] אל־תאמינו ברע אל־תבטחו באלוף משכבת חיקך שמר פתחי־פיך:
[ו] כי־בן מנבל אב בת קמה באמה כלה בחמתה איבי איש אנשי ביתו:
[ז] ואני ביהוה אצפה אוחילה לאלהי ישעי ישמעני אלהי:
[ח] אל־תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי כי־אשב בחשך יהוה אור לי: פ
[ט] זעף יהוה אשא כי חטאתי לו עד אשר יריב ריבי ועשה משפטי יוציאני לאור אראה בצדקתו:
[י] ותרא איבתי ותכסה בושה האמרה אלי איו יהוה אלהיך עיני תראינה בה עתה תהיה למרמס כטיט חוצות:
[יא] יום לבנות גדריך יום ההוא ירחק־חק:
[יב] יום הוא ועדיך יבוא למני אשור וערי מצור ולמני מצור ועד־נהר וים מים והר ההר:
[יג] והיתה הארץ לשממה על־ישביה מפרי מעלליהם: פ
[יד] רעה עמך בשבטך צאן נחלתך שכני לבדד יער בתוך כרמל ירעו בשן וגלעד כימי עולם:
[טו] כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות:
[טז] יראו גוים ויבשו מכל גבורתם ישימו יד על־פה אזניהם תחרשנה:
[יז] ילחכו עפר כנחש כזחלי ארץ ירגזו ממסגרתיהם אל־יהוה אלהינו יפחדו ויראו ממך:
[יח] מי־אל כמוך נשא עון ועבר על־פשע לשארית נחלתו לא־החזיק לעד אפו כי־חפץ חסד הוא:
[יט] ישוב ירחמנו יכבש עונתינו ותשליך במצלות ים כל־חטאותם:
[כ] תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר־נשבעת לאבתינו מימי קדם: