פרק ב
[א] הנה על־ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף עוד לעבור־בך בליעל כלה נכרת:
[ב] עלה מפיץ על־פניך נצור מצורה צפה־דרך חזק מתנים אמץ כח מאד:
[ג] כי שב יהוה את־גאון יעקב כגאון ישראל כי בקקום בקקים וזמריהם שחתו:
[ד] מגן גבריהו מאדם אנשי־חיל מתלעים באש־פלדת הרכב ביום הכינו והברשים הרעלו:
[ה] בחוצות יתהוללו הרכב ישתקשקון ברחבות מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו:
[ו] יזכר אדיריו יכשלו בהלכותם בהליכתם ימהרו חומתה והכן הסכך:
[ז] שערי הנהרות נפתחו וההיכל נמוג:
[ח] והצב גלתה העלתה ואמהתיה מנהגות כקול יונים מתפפת על־לבבהן:
[ט] ונינוה כברכת־מים מימי היא והמה נסים עמדו עמדו ואין מפנה:
[י] בזו כסף בזו זהב ואין קצה לתכונה כבד מכל כלי חמדה:
[יא] בוקה ומבוקה ומבלקה ולב נמס ופק ברכים וחלחלה בכל־מתנים ופני כלם קבצו פארור:
[יב] איה מעון אריות ומרעה הוא לכפרים אשר הלך אריה לביא שם גור אריה ואין מחריד:
[יג] אריה טרף בדי גרותיו ומחנק ללבאתיו וימלא־טרף חריו ומענתיו טרפה:
[יד] הנני אליך נאם יהוה צבאות והבערתי בעשן רכבה וכפיריך תאכל חרב והכרתי מארץ טרפך ולא־ישמע עוד קול מלאככה: פ