פרק ב
[א] על־משמרתי אעמדה ואתיצבה על־מצור ואצפה לראות מה־ידבר־בי ומה אשיב על־תוכחתי:
[ב] ויענני יהוה ויאמר כתב חזון ובאר על־הלחות למען ירוץ קורא בו:
[ג] כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם־יתמהמה חכה־לו כי־בא יבא לא יאחר:
[ד] הנה עפלה לא־ישרה נפשו בו וצדיק באמונתו יחיה: ס
[ה] ואף כי־היין בגד גבר יהיר ולא ינוה אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע ויאסף אליו כל־הגוים ויקבץ אליו כל־העמים:
[ו] הלוא־אלה כלם עליו משל ישאו ומליצה חידות לו ויאמר הוי המרבה לא־לו עד־מתי ומכביד עליו עבטיט:
[ז] הלוא פתע יקומו נשכיך ויקצו מזעזעיך והיית למשסות למו:
[ח] כי־אתה שלות גוים רבים ישלוך כל־יתר עמים מדמי אדם וחמס־ארץ קריה וכל־ישבי בה: פ
[ט] הוי בצע בצע רע לביתו לשום במרום קנו להנצל מכף־רע:
[י] יעצת בשת לביתך קצות־עמים רבים וחוטא נפשך:
[יא] כי־אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה: פ
[יב] הוי בנה עיר בדמים וכונן קריה בעולה:
[יג] הלוא הנה מאת יהוה צבאות וייגעו עמים בדי־אש ולאמים בדי־ריק יעפו:
[יד] כי תמלא הארץ לדעת את־כבוד יהוה כמים יכסו על־ים: פ
[טו] הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר למען הביט על־מעוריהם:
[טז] שבעת קלון מכבוד שתה גם־אתה והערל תסוב עליך כוס ימין יהוה וקיקלון על־כבודך:
[יז] כי חמס לבנון יכסך ושד בהמות יחיתן מדמי אדם וחמס־ארץ קריה וכל־ישבי בה:
[יח] מה־הועיל פסל כי פסלו יצרו מסכה ומורה שקר כי בטח יצר יצרו עליו לעשות אלילים אלמים: ס
[יט] הוי אמר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה־הוא תפוש זהב וכסף וכל־רוח אין בקרבו:
[כ] ויהוה בהיכל קדשו הס מפניו כל־הארץ: ס