פרק א
[א] בחדש השמיני בשנת שתים לדריוש היה דבר־יהוה אל־זכריה בן־ברכיה בן־עדו הנביא לאמר:
[ב] קצף יהוה על־אבותיכם קצף:
[ג] ואמרת אלהם כה אמר יהוה צבאות שובו אלי נאם יהוה צבאות ואשוב אליכם אמר יהוה צבאות:
[ד] אל־תהיו כאבתיכם אשר קראו־אליהם הנביאים הראשנים לאמר כה אמר יהוה צבאות שובו נא מדרכיכם הרעים ומעליליכם ומעלליכם הרעים ולא שמעו ולא־הקשיבו אלי נאם־יהוה:
[ה] אבותיכם איה־הם והנבאים הלעולם יחיו:
[ו] אך׀ דברי וחקי אשר צויתי את־עבדי הנביאים הלוא השיגו אבתיכם וישובו ויאמרו כאשר זמם יהוה צבאות לעשות לנו כדרכינו וכמעללינו כן עשה אתנו: פ
[ז] ביום עשרים וארבעה לעשתי־עשר חדש הוא־חדש שבט בשנת שתים לדריוש היה דבר־יהוה אל־זכריה בן־ברכיהו בן־עדוא הנביא לאמר:
[ח] ראיתי ׀ הלילה והנה־איש רכב על־סוס אדם והוא עמד בין ההדסים אשר במצלה ואחריו סוסים אדמים שרקים ולבנים:
[ט] ואמר מה־אלה אדני ויאמר אלי המלאך הדבר בי אני אראך מה־המה אלה:
[י] ויען האיש העמד בין־ההדסים ויאמר אלה אשר שלח יהוה להתהלך בארץ:
[יא] ויענו את־מלאך יהוה העמד בין ההדסים ויאמרו התהלכנו בארץ והנה כל־הארץ ישבת ושקטת:
[יב] ויען מלאך־יהוה ויאמר יהוה צבאות עד־מתי אתה לא־תרחם את־ירושלם ואת ערי יהודה אשר זעמתה זה שבעים שנה:
[יג] ויען יהוה את־המלאך הדבר בי דברים טובים דברים נחמים:
[יד] ויאמר אלי המלאך הדבר בי קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות קנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה:
[טו] וקצף גדול אני קצף על־הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה:
[טז] לכן כה־אמר יהוה שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה נאם יהוה צבאות וקוה וקו ינטה על־ירושלם:
[יז] עוד׀ קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות עוד תפוצנה ערי מטוב ונחם יהוה עוד את־ציון ובחר עוד בירושלם: פ