פרק יא
[א]
פתח
לבנון
דלתיך
ותאכל
אש
בארזיך:
[ב]
הילל
ברוש
כי־נפל
ארז
אשר
אדרים
שדדו
הילילו
אלוני
בשן
כי
ירד
יער
הבצור
הבציר:
[ג]
קול
יללת
הרעים
כי
שדדה
אדרתם
קול
שאגת
כפירים
כי
שדד
גאון
הירדן:
פ
[ד]
כה
אמר
יהוה
אלהי
רעה
את־צאן
ההרגה:
[ה]
אשר
קניהן
יהרגן
ולא
יאשמו
ומכריהן
יאמר
ברוך
יהוה
ואעשר
ורעיהם
לא
יחמול
עליהן:
[ו]
כי
לא
אחמול
עוד
על־ישבי
הארץ
נאם־יהוה
והנה
אנכי
ממציא
את־האדם
איש
ביד־רעהו
וביד
מלכו
וכתתו
את־הארץ
ולא
אציל
מידם:
[ז]
וארעה
את־צאן
ההרגה
לכן
עניי
הצאן
ואקח־לי
שני
מקלות
לאחד
קראתי
נעם
ולאחד
קראתי
חבלים
וארעה
את־הצאן:
[ח]
ואכחד
את־שלשת
הרעים
בירח
אחד
ותקצר
נפשי
בהם
וגם־נפשם
בחלה
בי:
[ט]
ואמר
לא
ארעה
אתכם
המתה
תמות
והנכחדת
תכחד
והנשארות
תאכלנה
אשה
את־בשר
רעותה:
[י]
ואקח
את־מקלי
את־נעם
ואגדע
אתו
להפיר
את־בריתי
אשר
כרתי
את־כל־העמים:
[יא]
ותפר
ביום
ההוא
וידעו
כן
עניי
הצאן
השמרים
אתי
כי
דבר־יהוה
הוא:
ס
[יב]
ואמר
אליהם
אם־טוב
בעיניכם
הבו
שכרי
ואם־לא
׀
חדלו
וישקלו
את־שכרי
שלשים
כסף:
[יג]
ויאמר
יהוה
אלי
השליכהו
אל־היוצר
אדר
היקר
אשר
יקרתי
מעליהם
ואקחה
שלשים
הכסף
ואשליך
אתו
בית
יהוה
אל־היוצר:
[יד]
ואגדע
את־מקלי
השני
את
החבלים
להפר
את־האחוה
בין
יהודה
ובין
ישראל:
פ
[טו]
ויאמר
יהוה
אלי
עוד
קח־לך
כלי
רעה
אולי:
[טז]
כי
הנה־אנכי
מקים
רעה
בארץ
הנכחדות
לא־יפקד
הנער
לא־יבקש
והנשברת
לא
ירפא
הנצבה
לא
יכלכל
ובשר
הבריאה
יאכל
ופרסיהן
יפרק:
[יז]
הוי
רעי
האליל
עזבי
הצאן
חרב
על־זרועו
ועל־עין
ימינו
זרעו
יבוש
תיבש
ועין
ימינו
כהה
תכהה:
פ