פרק יא
[א] פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך:
[ב] הילל ברוש כי־נפל ארז אשר אדרים שדדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער הבצור הבציר:
[ג] קול יללת הרעים כי שדדה אדרתם קול שאגת כפירים כי שדד גאון הירדן: פ
[ד] כה אמר יהוה אלהי רעה את־צאן ההרגה:
[ה] אשר קניהן יהרגן ולא יאשמו ומכריהן יאמר ברוך יהוה ואעשר ורעיהם לא יחמול עליהן:
[ו] כי לא אחמול עוד על־ישבי הארץ נאם־יהוה והנה אנכי ממציא את־האדם איש ביד־רעהו וביד מלכו וכתתו את־הארץ ולא אציל מידם:
[ז] וארעה את־צאן ההרגה לכן עניי הצאן ואקח־לי שני מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים וארעה את־הצאן:
[ח] ואכחד את־שלשת הרעים בירח אחד ותקצר נפשי בהם וגם־נפשם בחלה בי:
[ט] ואמר לא ארעה אתכם המתה תמות והנכחדת תכחד והנשארות תאכלנה אשה את־בשר רעותה:
[י] ואקח את־מקלי את־נעם ואגדע אתו להפיר את־בריתי אשר כרתי את־כל־העמים:
[יא] ותפר ביום ההוא וידעו כן עניי הצאן השמרים אתי כי דבר־יהוה הוא: ס
[יב] ואמר אליהם אם־טוב בעיניכם הבו שכרי ואם־לא ׀ חדלו וישקלו את־שכרי שלשים כסף:
[יג] ויאמר יהוה אלי השליכהו אל־היוצר אדר היקר אשר יקרתי מעליהם ואקחה שלשים הכסף ואשליך אתו בית יהוה אל־היוצר:
[יד] ואגדע את־מקלי השני את החבלים להפר את־האחוה בין יהודה ובין ישראל: פ
[טו] ויאמר יהוה אלי עוד קח־לך כלי רעה אולי:
[טז] כי הנה־אנכי מקים רעה בארץ הנכחדות לא־יפקד הנער לא־יבקש והנשברת לא ירפא הנצבה לא יכלכל ובשר הבריאה יאכל ופרסיהן יפרק:
[יז] הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על־זרועו ועל־עין ימינו זרעו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה: פ