פרק ב
[א] ואשא את־עיני וארא והנה ארבע קרנות:
[ב] ואמר אל־המלאך הדבר בי מה־אלה ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את־יהודה את־ישראל וירושלם: פ
[ג] ויראני יהוה ארבעה חרשים:
[ד] ואמר מה אלה באים לעשות ויאמר לאמר אלה הקרנות אשר־זרו את־יהודה כפי־איש לא־נשא ראשו ויבאו אלה להחריד אתם לידות את־קרנות הגוים הנשאים קרן אל־ארץ יהודה לזרותה: ס
[ה] ואשא עיני וארא והנה־איש ובידו חבל מדה:
[ו] ואמר אנה אתה הלך ויאמר אלי למד את־ירושלם לראות כמה־רחבה וכמה ארכה:
[ז] והנה המלאך הדבר בי יצא ומלאך אחר יצא לקראתו:
[ח] ויאמר אלו רץ דבר אל־הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם מרב אדם ובהמה בתוכה:
[ט] ואני אהיה־לה נאם־יהוה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה: פ
[י] הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם־יהוה כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם־יהוה:
[יא] הוי ציון המלטי יושבת בת־בבל: פ
[יב] כי כה אמר יהוה צבאות אחר כבוד שלחני אל־הגוים השללים אתכם כי הנגע בכם נגע בבבת עינו:
[יג] כי הנני מניף את־ידי עליהם והיו שלל לעבדיהם וידעתם כי־יהוה צבאות שלחני: ס
[יד] רני ושמחי בת־ציון כי הנני־בא ושכנתי בתוכך נאם־יהוה:
[טו] ונלוו גוים רבים אל־יהוה ביום ההוא והיו לי לעם ושכנתי בתוכך וידעת כי־יהוה צבאות שלחני אליך:
[טז] ונחל יהוה את־יהודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלם:
[יז] הס כל־בשר מפני יהוה כי נעור ממעון קדשו: פ