פרק ד
[א] וישב המלאך הדבר בי ויעירני כאיש אשר־יעור משנתו:
[ב] ויאמר אלי מה אתה ראה ויאמר ואמר ראיתי ׀ והנה מנורת זהב כלה וגלה על־ראשה ושבעה נרתיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על־ראשה:
[ג] ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על־שמאלה:
[ד] ואען ואמר אל־המלאך הדבר בי לאמר מה־אלה אדני:
[ה] ויען המלאך הדבר בי ויאמר אלי הלוא ידעת מה־המה אלה ואמר לא אדני:
[ו] ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר־יהוה אל־זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם־ברוחי אמר יהוה צבאות:
[ז] מי־אתה הר־הגדול לפני זרבבל למישר והוציא את־האבן הראשה תשאות חן חן לה: פ
[ח] ויהי דבר־יהוה אלי לאמר:
[ט] ידי זרבבל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה וידעת כי־יהוה צבאות שלחני אליכם:
[י] כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את־האבן הבדיל ביד זרבבל שבעה־אלה עיני יהוה המה משוטטים בכל־הארץ:
[יא] ואען ואמר אליו מה־שני הזיתים האלה על־ימין המנורה ועל־שמאולה:
[יב] ואען שנית ואמר אליו מה־שתי שבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב:
[יג] ויאמר אלי לאמר הלוא ידעת מה־אלה ואמר לא אדני:
[יד] ויאמר אלה שני בני־היצהר העמדים על־אדון כל־הארץ: