פרק ו
[א] ואשב ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות יצאות מבין שני ההרים וההרים הרי נחשת:
[ב] במרכבה הראשנה סוסים אדמים ובמרכבה השנית סוסים שחרים:
[ג] ובמרכבה השלשית סוסים לבנים ובמרכבה הרבעית סוסים ברדים אמצים:
[ד] ואען ואמר אל־המלאך הדבר בי מה־אלה אדני:
[ה] ויען המלאך ויאמר אלי אלה ארבע רוחות השמים יוצאות מהתיצב על־אדון כל־הארץ:
[ו] אשר־בה הסוסים השחרים יצאים אל־ארץ צפון והלבנים יצאו אל־אחריהם והברדים יצאו אל־ארץ התימן:
[ז] והאמצים יצאו ויבקשו ללכת להתהלך בארץ ויאמר לכו התהלכו בארץ ותתהלכנה בארץ:
[ח] ויזעק אתי וידבר אלי לאמר ראה היוצאים אל־ארץ צפון הניחו את־רוחי בארץ צפון: פ
[ט] ויהי דבר־יהוה אלי לאמר:
[י] לקוח מאת הגולה מחלדי ומאת טוביה ומאת ידעיה ובאת אתה ביום ההוא ובאת בית יאשיה בן־צפניה אשר־באו מבבל:
[יא] ולקחת כסף־וזהב ועשית עטרות ושמת בראש יהושע בן־יהוצדק הכהן הגדול:
[יב] ואמרת אליו לאמר כה אמר יהוה צבאות לאמר הנה־איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את־היכל יהוה:
[יג] והוא יבנה את־היכל יהוה והוא־ישא הוד וישב ומשל על־כסאו והיה כהן על־כסאו ועצת שלום תהיה בין שניהם:
[יד] והעטרת תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן־צפניה לזכרון בהיכל יהוה:
[טו] ורחוקים ׀ יבאו ובנו בהיכל יהוה וידעתם כי־יהוה צבאות שלחני אליכם והיה אם־שמוע תשמעון בקול יהוה אלהיכם: פ