פרק ח
[א] ויהי דבר־יהוה צבאות לאמר:
[ב] כה אמר יהוה צבאות קנאתי לציון קנאה גדולה וחמה גדולה קנאתי לה:
[ג] כה אמר יהוה שבתי אל־ציון ושכנתי בתוך ירושלם ונקראה ירושלם עיר האמת והר־יהוה צבאות הר הקדש:
[ד] כה אמר יהוה צבאות עד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלם ואיש משענתו בידו מרב ימים:
[ה] ורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחבתיה: פ
[ו] כה אמר יהוה צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם־בעיני יפלא נאם יהוה צבאות: פ
[ז] כה אמר יהוה צבאות הנני מושיע את־עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש:
[ח] והבאתי אתם ושכנו בתוך ירושלם והיו־לי לעם ואני אהיה להם לאלהים באמת ובצדקה: פ
[ט] כה־אמר יהוה צבאות תחזקנה ידיכם השמעים בימים האלה את הדברים האלה מפי הנביאים אשר ביום יסד בית־יהוה צבאות ההיכל להבנות:
[י] כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין־שלום מן־הצר ואשלח את־כל־האדם איש ברעהו:
[יא] ועתה לא כימים הראשנים אני לשארית העם הזה נאם יהוה צבאות:
[יב] כי־זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את־יבולה והשמים יתנו טלם והנחלתי את־שארית העם הזה את־כל־אלה:
[יג] והיה כאשר הייתם קללה בגוים בית יהודה ובית ישראל כן אושיע אתכם והייתם ברכה אל־תיראו תחזקנה ידיכם: ס
[יד] כי כה אמר יהוה צבאות כאשר זממתי להרע לכם בהקציף אבתיכם אתי אמר יהוה צבאות ולא נחמתי:
[טו] כן שבתי זממתי בימים האלה להיטיב את־ירושלם ואת־בית יהודה אל־תיראו:
[טז] אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את־רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם:
[יז] ואיש׀ את־רעת רעהו אל־תחשבו בלבבכם ושבעת שקר אל־תאהבו כי את־כל־אלה אשר שנאתי נאם־יהוה: פ
[יח] ויהי דבר־יהוה צבאות אלי לאמר:
[יט] כה־אמר יהוה צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית־יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו: פ
[כ] כה אמר יהוה צבאות עד אשר יבאו עמים וישבי ערים רבות:
[כא] והלכו יושבי אחת אל־אחת לאמר נלכה הלוך לחלות את־פני יהוה ולבקש את־יהוה צבאות אלכה גם־אני:
[כב] ובאו עמים רבים וגוים עצומים לבקש את־יהוה צבאות בירושלם ולחלות את־פני יהוה: ס
[כג] כה־אמר יהוה צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם: פ