פרק ט
[א] משא דבר־יהוה בארץ חדרך ודמשק מנחתו כי ליהוה עין אדם וכל שבטי ישראל:
[ב] וגם־חמת תגבל־בה צר וצידון כי חכמה מאד:
[ג] ותבן צר מצור לה ותצבר־כסף כעפר וחרוץ כטיט חוצות:
[ד] הנה אדני יורשנה והכה בים חילה והיא באש תאכל:
[ה] תרא אשקלון ותירא ועזה ותחיל מאד ועקרון כי־הביש מבטה ואבד מלך מעזה ואשקלון לא תשב:
[ו] וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים:
[ז] והסרתי דמיו מפיו ושקציו מבין שניו ונשאר גם־הוא לאלהינו והיה כאלף ביהודה ועקרון כיבוסי:
[ח] וחניתי לביתי מצבה מעבר ומשב ולא־יעבר עליהם עוד נגש כי עתה ראיתי בעיני: ס
[ט] גילי מאד בת־ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על־חמור ועל־עיר בן־אתנות:
[י] והכרתי־רכב מאפרים וסוס מירושלם ונכרתה קשת מלחמה ודבר שלום לגוים ומשלו מים עד־ים ומנהר עד־אפסי־ארץ:
[יא] גם־את בדם־בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו:
[יב] שובו לבצרון אסירי התקוה גם־היום מגיד משנה אשיב לך:
[יג] כי־דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על־בניך יון ושמתיך כחרב גבור:
[יד] ויהוה עליהם יראה ויצא כברק חצו ואדני יהוה בשופר יתקע והלך בסערות תימן:
[טו] יהוה צבאות יגן עליהם ואכלו וכבשו אבני־קלע ושתו המו כמו־יין ומלאו כמזרק כזויות מזבח:
[טז] והושיעם יהוה אלהיהם ביום ההוא כצאן עמו כי אבני־נזר מתנוססות על־אדמתו:
[יז] כי מה־טובו ומה־יפיו דגן בחורים ותירוש ינובב בתלות: