פרק קב
[א] תפלה לעני כי־יעטף ולפני יהוה ישפך שיחו:
[ב] יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא:
[ג] אל־תסתר פניך׀ ממני ביום צר לי הטה־אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני:
[ד] כי־כלו בעשן ימי ועצמותי כמוקד נחרו:
[ה] הוכה־כעשב ויבש לבי כי־שכחתי מאכל לחמי:
[ו] מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי:
[ז] דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות:
[ח] שקדתי ואהיה כצפור בודד על־גג:
[ט] כל־היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו:
[י] כי־אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי:
[יא] מפני־זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני:
[יב] ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש:
[יג] ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר:
[יד] אתה תקום תרחם ציון כי־עת לחננה כי־בא מועד:
[טו] כי־רצו עבדיך את־אבניה ואת־עפרה יחננו:
[טז] וייראו גוים את־שם יהוה וכל־מלכי הארץ את־כבודך:
[יז] כי־בנה יהוה ציון נראה בכבודו:
[יח] פנה אל־תפלת הערער ולא־בזה את־תפלתם:
[יט] תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל־יה:
[כ] כי־השקיף ממרום קדשו יהוה משמים׀ אל־ארץ הביט:
[כא] לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה:
[כב] לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם:
[כג] בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את־יהוה:
[כד] ענה בדרך כחו כחי קצר ימי:
[כה] אמר אלי אל־תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך:
[כו] לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים:
[כז] המה׀ יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו:
[כח] ואתה־הוא ושנותיך לא יתמו:
[כט] בני־עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון: פ