פרק לה
[א] לדוד׀ ס ריבה יהוה את־יריבי לחם את־לחמי:

[ב] החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי:
[ג] והרק חנית וסגר לקראת רדפי אמר לנפשי ישעתך אני:
[ד] יבשו ויכלמו מבקשי נפשי יסגו אחור ויחפרו חשבי רעתי:
[ה] יהיו כמץ לפני־רוח ומלאך יהוה דוחה:
[ו] יהי־דרכם חשך וחלקלקת ומלאך יהוה רדפם:
[ז] כי־חנם טמנו־לי שחת רשתם חנם חפרו לנפשי:
[ח] תבואהו שואה לא־ידע ורשתו אשר־טמן תלכדו בשואה יפל־בה:
[ט] ונפשי תגיל ביהוה תשיש בישועתו:
[י] כל עצמותי׀ תאמרנה יהוה מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו:
[יא] יקומון עדי חמס אשר לא־ידעתי ישאלוני:
[יב] ישלמוני רעה תחת טובה שכול לנפשי:
[יג] ואני׀ בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי ותפלתי על־חיקי תשוב:
[יד] כרע־כאח לי התהלכתי כאבל־אם קדר שחותי:
[טו] ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא־דמו:
[טז] בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו:
[יז] אדני כמה תראה השיבה נפשי משאיהם מכפירים יחידתי:
[יח] אודך בקהל רב בעם עצום אהללך:
[יט] אל־ישמחו־לי איבי שקר שנאי חנם יקרצו־עין:
[כ] כי לא שלום ידברו ועל רגעי־ארץ דברי מרמות יחשבון:
[כא] וירחיבו עלי פיהם אמרו האח ׀ האח ראתה עיננו:
[כב] ראיתה יהוה אל־תחרש אדני אל־תרחק ממני:
[כג] העירה והקיצה למשפטי אלהי ואדני לריבי:
[כד] שפטני כצדקך יהוה אלהי ואל־ישמחו־לי:
[כה] אל־יאמרו בלבם האח נפשנו אל־יאמרו בלענוהו:
[כו] יבשו ויחפרו׀ יחדו שמחי רעתי ילבשו־בשת וכלמה המגדילים עלי:
[כז] ירנו וישמחו חפצי צדקי ויאמרו תמיד יגדל יהוה החפץ שלום עבדו:
[כח] ולשוני תהגה צדקך כל־היום תהלתך: פ