פרק לז
[א] לדוד׀ אל־תתחר במרעים אל־תקנא בעשי עולה:
[ב] כי כחציר מהרה ימלו וכירק דשא יבולון:
[ג] בטח ביהוה ועשה־טוב שכן־ארץ ורעה אמונה:
[ד] והתענג על־יהוה ויתן־לך משאלת לבך:
[ה] גול על־יהוה דרכך ובטח עליו והוא יעשה:
[ו] והוציא כאור צדקך ומשפטך כצהרים:
[ז] דום׀ ליהוה והתחולל לו אל־תתחר במצליח דרכו באיש עשה מזמות:
[ח] הרף מאף ועזב חמה אל־תתחר אך־להרע:
[ט] כי־מרעים יכרתון וקוי יהוה המה יירשו־ארץ:
[י] ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על־מקומו ואיננו:
[יא] וענוים יירשו־ארץ והתענגו על־רב שלום:
[יב] זמם רשע לצדיק וחרק עליו שניו:
[יג] אדני ישחק־לו כי־ראה כי־יבא יומו:
[יד] חרב׀ פתחו רשעים ודרכו קשתם להפיל עני ואביון לטבוח ישרי־דרך:
[טו] חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה:
[טז] טוב־מעט לצדיק מהמון רשעים רבים:
[יז] כי זרועות רשעים תשברנה וסומך צדיקים יהוה:
[יח] יודע יהוה ימי תמימם ונחלתם לעולם תהיה:
[יט] לא־יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו:
[כ] כי רשעים׀ יאבדו ואיבי יהוה כיקר כרים כלו בעשן כלו:
[כא] לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן:
[כב] כי מברכיו יירשו ארץ ומקלליו יכרתו:
[כג] מיהוה מצעדי־גבר כוננו ודרכו יחפץ:
[כד] כי־יפל לא־יוטל כי־יהוה סומך ידו:
[כה] נער׀ הייתי גם־זקנתי ולא־ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש־לחם:
[כו] כל־היום חונן ומלוה וזרעו לברכה:
[כז] סור מרע ועשה־טוב ושכן לעולם:
[כח] כי יהוה׀ אהב משפט ולא־יעזב את־חסידיו לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת:
[כט] צדיקים יירשו־ארץ וישכנו לעד עליה:
[ל] פי־צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט:
[לא] תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשריו:
[לב] צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו:
[לג] יהוה לא־יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו:
[לד] קוה אל־יהוה׀ ושמר דרכו וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה:
[לה] ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן:
[לו] ויעבר והנה איננו ואבקשהו ולא נמצא:
[לז] שמר־תם וראה ישר כי־אחרית לאיש שלום:
[לח] ופשעים נשמדו יחדו אחרית רשעים נכרתה:
[לט] ותשועת צדיקים מיהוה מעוזם בעת צרה:
[מ] ויעזרם יהוה ויפלטם יפלטם מרשעים ויושיעם כי־חסו בו: פ