פרק לז
[א]
לדוד׀
אל־תתחר
במרעים
אל־תקנא
בעשי
עולה:
[ב]
כי
כחציר
מהרה
ימלו
וכירק
דשא
יבולון:
[ג]
בטח
ביהוה
ועשה־טוב
שכן־ארץ
ורעה
אמונה:
[ד]
והתענג
על־יהוה
ויתן־לך
משאלת
לבך:
[ה]
גול
על־יהוה
דרכך
ובטח
עליו
והוא
יעשה:
[ו]
והוציא
כאור
צדקך
ומשפטך
כצהרים:
[ז]
דום׀
ליהוה
והתחולל
לו
אל־תתחר
במצליח
דרכו
באיש
עשה
מזמות:
[ח]
הרף
מאף
ועזב
חמה
אל־תתחר
אך־להרע:
[ט]
כי־מרעים
יכרתון
וקוי
יהוה
המה
יירשו־ארץ:
[י]
ועוד
מעט
ואין
רשע
והתבוננת
על־מקומו
ואיננו:
[יא]
וענוים
יירשו־ארץ
והתענגו
על־רב
שלום:
[יב]
זמם
רשע
לצדיק
וחרק
עליו
שניו:
[יג]
אדני
ישחק־לו
כי־ראה
כי־יבא
יומו:
[יד]
חרב׀
פתחו
רשעים
ודרכו
קשתם
להפיל
עני
ואביון
לטבוח
ישרי־דרך:
[טו]
חרבם
תבוא
בלבם
וקשתותם
תשברנה:
[טז]
טוב־מעט
לצדיק
מהמון
רשעים
רבים:
[יז]
כי
זרועות
רשעים
תשברנה
וסומך
צדיקים
יהוה:
[יח]
יודע
יהוה
ימי
תמימם
ונחלתם
לעולם
תהיה:
[יט]
לא־יבשו
בעת
רעה
ובימי
רעבון
ישבעו:
[כ]
כי
רשעים׀
יאבדו
ואיבי
יהוה
כיקר
כרים
כלו
בעשן
כלו:
[כא]
לוה
רשע
ולא
ישלם
וצדיק
חונן
ונותן:
[כב]
כי
מברכיו
יירשו
ארץ
ומקלליו
יכרתו:
[כג]
מיהוה
מצעדי־גבר
כוננו
ודרכו
יחפץ:
[כד]
כי־יפל
לא־יוטל
כי־יהוה
סומך
ידו:
[כה]
נער׀
הייתי
גם־זקנתי
ולא־ראיתי
צדיק
נעזב
וזרעו
מבקש־לחם:
[כו]
כל־היום
חונן
ומלוה
וזרעו
לברכה:
[כז]
סור
מרע
ועשה־טוב
ושכן
לעולם:
[כח]
כי
יהוה׀
אהב
משפט
ולא־יעזב
את־חסידיו
לעולם
נשמרו
וזרע
רשעים
נכרת:
[כט]
צדיקים
יירשו־ארץ
וישכנו
לעד
עליה:
[ל]
פי־צדיק
יהגה
חכמה
ולשונו
תדבר
משפט:
[לא]
תורת
אלהיו
בלבו
לא
תמעד
אשריו:
[לב]
צופה
רשע
לצדיק
ומבקש
להמיתו:
[לג]
יהוה
לא־יעזבנו
בידו
ולא
ירשיענו
בהשפטו:
[לד]
קוה
אל־יהוה׀
ושמר
דרכו
וירוממך
לרשת
ארץ
בהכרת
רשעים
תראה:
[לה]
ראיתי
רשע
עריץ
ומתערה
כאזרח
רענן:
[לו]
ויעבר
והנה
איננו
ואבקשהו
ולא
נמצא:
[לז]
שמר־תם
וראה
ישר
כי־אחרית
לאיש
שלום:
[לח]
ופשעים
נשמדו
יחדו
אחרית
רשעים
נכרתה:
[לט]
ותשועת
צדיקים
מיהוה
מעוזם
בעת
צרה:
[מ]
ויעזרם
יהוה
ויפלטם
יפלטם
מרשעים
ויושיעם
כי־חסו
בו:
פ