פרק מד
[א] למנצח ׀ לבני־קרח משכיל: פ
[ב] אלהים׀ באזנינו שמענו אבותינו ספרו־לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם:
[ג] אתה׀ ידך גוים הורשת ותטעם תרע לאמים ותשלחם:
[ד] כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא־הושיעה למו כי־ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם:
[ה] אתה־הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב:
[ו] בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו:
[ז] כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני:
[ח] כי הושעתנו מצרינו ומשנאינו הבישות:
[ט] באלהים הללנו כל־היום ושמך׀ לעולם נודה סלה:
[י] אף־זנחת ותכלימנו ולא־תצא בצבאותינו:
[יא] תשיבנו אחור מני־צר ומשנאינו שסו למו:
[יב] תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו:
[יג] תמכר־עמך בלא־הון ולא־רבית במחיריהם:
[יד] תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו:
[טו] תשימנו משל בגוים מנוד־ראש בלאמים:
[טז] כל־היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני:
[יז] מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם:
[יח] כל־זאת באתנו ולא שכחנוך ולא־שקרנו בבריתך:
[יט] לא־נסוג אחור לבנו ותט אשרינו מני ארחך:
[כ] כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות:
[כא] אם־שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר:
[כב] הלא אלהים יחקר־זאת כי־הוא ידע תעלמות לב:
[כג] כי־עליך הרגנו כל־היום נחשבנו כצאן טבחה:
[כד] עורה׀ למה תישן ׀ אדני הקיצה אל־תזנח לנצח:
[כה] למה־פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו:
[כו] כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו:
[כז] קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך: פ