פרק נ
[א] מזמור לאסף פ
אל ׀ אלהים יהוה דבר ויקרא־ארץ ממזרח־שמש עד־מבאו:

[ב] מציון מכלל־יפי אלהים הופיע:
[ג] יבא אלהינו ואל־יחרש אש־לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד:
[ד] יקרא אל־השמים מעל ואל־הארץ לדין עמו:
[ה] אספו־לי חסידי כרתי בריתי עלי־זבח:
[ו] ויגידו שמים צדקו כי־אלהים׀ שפט הוא סלה:
[ז] שמעה עמי׀ ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי:
[ח] לא על־זבחיך אוכיחך ועולתיך לנגדי תמיד:
[ט] לא־אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים:
[י] כי־לי כל־חיתו־יער בהמות בהררי־אלף:
[יא] ידעתי כל־עוף הרים וזיז שדי עמדי:
[יב] אם־ארעב לא־אמר לך כי־לי תבל ומלאה:
[יג] האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה:
[יד] זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך:
[טו] וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני:
[טז] ולרשע׀ אמר אלהים מה־לך לספר חקי ותשא בריתי עלי־פיך:
[יז] ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך:
[יח] אם־ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך:
[יט] פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה:
[כ] תשב באחיך תדבר בבן־אמך תתן־דפי:
[כא] אלה עשית׀ והחרשתי דמית היות־אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך:
[כב] בינו־נא זאת שכחי אלוה פן־אטרף ואין מציל:
[כג] זבח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים: פ