פרק סט
[א] למנצח ׀ על־שושנים לדוד: פ
[ב] הושיעני אלהים כי באו מים עד־נפש:
[ג] טבעתי׀ ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי־מים ושבלת שטפתני:
[ד] יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני מיחל לאלהי:
[ה] רבו׀ משערות ראשי שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שקר אשר לא־גזלתי אז אשיב:
[ו] אלהים אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא־נכחדו:
[ז] אל־יבשו בי׀ קויך אדני יהוה צבאות אל־יכלמו בי מבקשיך אלהי ישראל:
[ח] כי־עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני:
[ט] מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי:
[י] כי־קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי:
[יא] ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי:
[יב] ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל:
[יג] ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר:
[יד] ואני תפלתי־לך׀ יהוה עת רצון אלהים ברב־חסדך ענני באמת ישעך:
[טו] הצילני מטיט ואל־אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי מים:
[טז] אל־תשטפני׀ שבלת מים ואל־תבלעני מצולה ואל־תאטר־עלי באר פיה:
[יז] ענני יהוה כי־טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי:
[יח] ואל־תסתר פניך מעבדך כי־צר־לי מהר ענני:
[יט] קרבה אל־נפשי גאלה למען איבי פדני:
[כ] אתה ידעת חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל־צוררי:
[כא] חרפה׀ שברה לבי ואנושה ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי:
[כב] ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ:
[כג] יהי־שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש:
[כד] תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד:
[כה] שפך־עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם:
[כו] תהי־טירתם נשמה באהליהם אל־יהי ישב:
[כז] כי־אתה אשר־הכית רדפו ואל־מכאוב חלליך יספרו:
[כח] תנה־עון על־עונם ואל־יבאו בצדקתך:
[כט] ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל־יכתבו:
[ל] ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני:
[לא] אהללה שם־אלהים בשיר ואגדלנו בתודה:
[לב] ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס:
[לג] ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם:
[לד] כי־שמע אל־אביונים יהוה ואת־אסיריו לא בזה:
[לה] יהללוהו שמים וארץ ימים וכל־רמש בם:
[לו] כי אלהים׀ יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה:
[לז] וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו־בה: פ